שח מרן רה"י הגר"ג אדלשטיין שליט"א: מעשה באברך אחד שבא להתאונן בפני, כי תמיד היה בוכה בתפילות בראש השנה, ועכשיו בשנים האחרונות הפסיק לבכות, והצטער מאד על הירידה שאינו מצליח לבכות בתפילה, כי אם פעם היה בוכה זה סימן שהיה מתפלל בכוונה, ואם עכשיו אינו בוכה זה סימן שאינו מתפלל בכוונה, וכיצד יוכל לעשות שיבכה כמו בשנים עברו?
שלחתי אותו לאדם אחר שמבין בזה, והלה הסביר לו שאי אפשר לבכות בכוונה, ובכייה זה דבר טבעי – כשכואב מתחילים לבכות, וכשלא כואב לא בוכים, ואם הוא נמצא במתח וטרוד כיצד לבכות, בוודאי לא יצליח לבכות, ורק אם יתפלל באופן טבעי ויפסיק לחשוב על זה, אז מתוך רגש יוכל להתעורר לבכייה.
ואמרתי לו שכתוב בספרים כי גדולי המקובלים שידעו את כל סודות התפילה, בשעת התפילה היו מתפללים כמו ילד קטן, עם כוונת פירוש המילים הפשוט ללא שום כוונה נוספת, וכמו שהביא המשנה ברורה (צח, א): "ואל יכוון האדם בשמות וייחודים רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב וכו', ובתשובת רש"ל העיד על הר"ש שאמר אחרי שלמד סתרי הקבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו".
וידוע שאם מתעכבים יותר מדי בתפילה עלולים להיכנס בראש גם מחשבות זרות של יצר הרע, ומו"ר הגה"צ רא"א דסלר זצ"ל המשיל בזה ואמר כי עגלה שנוסעת לאט יכולים לטפס ולעלות עליה בדרך, ואילו רכבת שנוסעת מהר, אי אפשר לעלות עליה באמצע נסיעתה…
קיבל האברך את העצה והתפלל בימים הנוראים כמו שילד קטן מתפלל, עם כוונת פירוש המילים הפשוט, ובלי מחשבות מיוחדות, ולאחר מעשה סיפר לי שאכן התפלל בהתרגשות ובכוונה עצומה ובכה באותה שנה יותר מכל השנים! כי תפילתו היתה זכה וטבעית בלי שום מאמצים.
(ממגד גרש ירחים)