הסיפור שלפנינו מתרחש בשנת תשע"ג. הכל התחיל כאשר ר' דוד – כך נכנה את גיבור הסיפור לצורך העניין – קיבל שיחת טלפון מאחיו שמתגורר בקנדה: "נו, למה אתה לא קופץ לבקר אותי?" כל אחד מבין שמישראל לקנדה – הממוקמת בקצה צפון אמריקה – לא קופצים כל כך מהר, אך הכל עשוי להשתנות כאשר אח אהוב מזמין אותך אליו לנופש (ועוד לוחש "כל ההוצאות עלי"…). ולמרות זאת, מיודענו לא רצה לעזוב את הארץ, למרות שבנסיבות שלו היה מותר לו מבחינה הלכתית לצאת לחו"ל.
מצדו היה משיב בשלילה להצעה – או על כל פנים חומק ממנה – אלמלא ניצבה מול עיניו דמותה של רעייתו: אשה כשרה שעובדת קשה. הן בתור אשה, הן בתור מורה והן בתור סבתא לנכדים… סדר יומה עמוס וכולל משימות ומטלות שלא מסתיימות לעולם. דווקא לה היה מתאים מאוד לנוח – וזה גם היה תורם לבריאותה.
*
הנופש החינמי בקנדה עמד להסתיים. על מנת לשוב ארצה היה עליהם לטוס תחילה לטורונטו. מיודענו נשא על כתפו חובות, והוא תכנן להישאר בעיר הגדולה טורונטו על מנת לגייס שם כספים. לא, זה ממש לא המקצוע שלו. הוא לא נהג לגייס כספים, לא בארץ ולא בחו"ל. רק פעם אחת יצא לאנגליה, אבל זה בכלל לא היה דומה למה שמתרחש עכשיו. הוא היה אז מקושר באנשים ובקשרים שסייעו לו. ולמרות זאת חזר אז ארצה עם תחושה חמצמצה – בלשון המעטה! את הטעם הזה הרגיש כעת כאשר תכנן לגייס כספים בטורונטו. ומה גם, שהפעם המצב חמור יותר, שכן אין לו כאן קשרים מיוחדים. למרות זאת התגבר על הרגשות והגיע למסקנה סופית שיותר גרוע מכך היא העובדה שאין לו מנין לפרוע את חובותיו!
אמנם, כאשר התקרבה הטיסה חלפה בראשו מחשבה נוספת – אודותיה לא הרהר קודם לכן: 'מה עם אשתי? היא לא מנוסה בטיסות, האם זה הוגן לשלוח אותה לטוס לבד ארצה?!' המחשבה הזאת הכריעה את הכף. לא, הוא לא יעשה לה את זה – למרות ההפסד, או מניעת הרווח – שכרוך בענין! אך מה יהיה עם החובות?! לשמחתו נזכר בקטע שלמד בספר 'חובת הלבבות' שמדבר על אותם אנשים שמחפשים פרנסה רחוק מהבית, ושוכחים ש"אלוקים גדול" ויכול לפרנס אותם גם ליד הבית… 'הרבה שלוחים למקום' ולא חסרים לו האמצעים להוציא לפועל כל רצון שיעלה מאתו יתברך!
תחושת העידוד והביטחון ליוותה אותו בנחיתה בטורונטו, ובטיסה הבאה לכיוון ארץ ישראל. הוא שמח בשביל אשתו שנמנעה ממנה טיסה לבד, ושמח בשביל עצמו על שהתחזק במידת הביטחון.
*
שבועות ספורים חלפו מאז נחיתתם בארץ, ושוב הגיעה שיחת טלפון מפתיעה, רק שהפעם עבור אשתו! מסתבר שדודה רחוקה שלה הלכה לעולמה, והורישה לה כמעט את כל רכושה. המנוחה לא הייתה עשירה, אבל חישוב מהיר העלה תוצאה מפליאה: סכום הירושה היה כמעט זהה לסכום החובות!
את התובנה הצליח מיודענו לנסח רק לאחר שנרגע מההלם הראשוני: "חשבתי לעצמי: אנשים רבים חושבים לעצמם שהם תקועים עם בעיה 'עד מאה ועשרים'. אבל האמת הפשוטה היא שהכל יכול להשתנות ברגע. וישועת השם כהרף עין. הרהרתי, שבמקום להיות עצבני, במקום להזיע, כדאי להשקיע במצוות ש'פירותיהם בעולם הזה'. לפעול בהם בתדירות, להשתדל שזה יהיה ככל שניתן 'לשם-שמים', להתנהג לפנים משורת הדין – וכך לזכות ליהנות מאותם פירות.
"'גמילות חסדים' היא אחת מהמצוות הללו. בעיני נוכחתי כיצד חסד שגמלתי עם רעייתי, הניב פירות בדמות ירושה מפתיעה שהגיעה דרכה לביתי! כל אחד יכול לעיין ברשימת המצוות של המשנה אותה אנו נוהגים לומר בברכות השחר, מדי יום ביומו, ולקבל על עצמו להתחזק במצווה או שניים מתוכה".
(איש לרעהו אמור תשע"ג)