"אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" – מדוע מזכירים חטא אבות?

יום כיפוהרב יהודה לב שליט"א

מח"ס 'לב המועדים'

טעם הוידוי

לפי שיו"כ הוא יום סליחה וכפרה כדכתיב (ויקרא ט"ז, ל'): "כי ביום הזה יכפר עליכם" – צריך כל אדם שיתוודה על חטאיו, כי כן מצאנו בכל קרבנות שבאו על הכפרה דכתיב בהם (במדבר ה', ז'): "והתוודו את חטאתם אשר עשו", וכמו שעשה כה"ג שהתודה ביו"כ בעדו ובעד כל ישראל כדכתיב (שם ט"ז, י"ז): "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" (לבוש תרז, א).

עשרה וידוים שביו"כ

ביום כיפור אומרים י' וידוים: ב' בערבית, ד' פעמים בד' תפילות ובחזרת הש"ץ, הרי עשרה (לבוש תכב א, משנ"ב שם ס"ק א),

הטעם בעשרה וידוים: כנגד עשר פעמים שבהן מזכיר כהן גדול שם ה' המפורש ביום כיפור בבית המקדש (יומא לט, ב) ג' פעמים בכל וידוי, ואחד כשאומר "לה' חטאת" (לבוש תכב, א).

טעם אחר: על שפגמו בעולם שנברא בעשרה מאמרות.

טעם אחר: כנגד עשרת הדיברות שעברו עליהם.

טעם אחר: כנגד עשר פעמים שבהן כה"ג מקדש ידיו ורגליו ביו"כ (מהרי"ל הלכות יו"כ).

טעם אחר: לפי שיו"כ בעשור לחודש, דעשור הוא קודש קודשים (אליה רבה תרכ ס"ק ב בשם מהרי"ל ויל סימן קצא).

טעם אחר: עשרה וידויים כדי לעורר זכות עשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, על דרך הגדה כדפירש רש"י על הפסוק בפרשת כי תשא: "זכור לאברהם" (שמות לב, יג, והוא ממדרש שמ"ר מד) – "אמר משה לפני הקב"ה: 'אם עברו ישראל על עשרת דיברות, אביהם נתנסה בעשר ניסיונות ועמד בכולם, יצא עשר בעשר (יפטרו ישראל על שעברו עשרת הדברות בזכות אברהם אביהם שעמד בעשרה ניסיונות)". ועל כן אנו מתודין עם השליח ציבור י' ווידוים בו ביום לעורר זכות אברהם (כל בו סימן ע).

מקום אמירתו

שליח הציבור אומר באמצע התפילה, ויחיד אומר בסוף התפילה והטעם: לפי שיחיד שעושים לו מקום מיוחד אחר התפילה מכוון דעתו יותר, אבל שליח ציבור, כיון שמסיים תפילתו לא נשארה השליחות, לכן אומר באמצע (אוצר הגאונים חלק התשובות יומא פז ,ב).

טעם אחר: לפי ששליח ציבור מאריך באמצע התפילה בסליחות ובפסוקים של רחמים, תיקנו לערב גם הוידוי ביניהם (אורחות חיים).

טעם אחר: ליחיד תקנו בסוף התפילה כדי שלא יפסיק באמצע התפילה, או שמא יחטא בשעת התפילה בלא כוונה, לכן מתוודה בסוף התפילה. אבל שליח ציבור שמתפלל כדי להוציא ידי חובה את מי שאינו יודע להתפלל – לא היו נותנים ליבם עד סוף התפילה, ויוצא שאינם יצאו ידי חובה לכן תקנו שיתוודה באמצע (לבוש תרז).

הטעם אחר "יהיו לרצון"

כיון דגמר תפילתו בהכרח צריך לומר ולבקש "יהיו לרצון", שזהו ג"כ חלק מהתפילה, ואחר הוידוי אומר שוב "יהיו לרצון" שיתקבל הוידוי (ערוה"ש תרז, ג).

הטעם שאומרים הוידוי (אשמנו בגדנו) בזמרה ושירה, ולא בבכי

לפי שתשובה מאהבה הופכת את העבירות לזכויות, א"כ ראוי לשיר ולשמוח על החטאים כזכויות (תפאר"י תענית פ"ד מ"ח אות סו).

טעם אחר: אומרים בקול בכיות לעורר הלבבות (מט"א תריט, יח).

טעם אחר: לפי שמצוות תשובה זו מצוות עשה, א"כ צריך לעשות את המצווה בשמחה עצומה כמו כל מצווה שצריך לעשות בשמחה (חת"ס מהדורא רביעאי לעיו"כ).

הטעם שאומרים בלשון רבים ולא בלשון יחיד

לפי שכל ישראל גוף אחד, וכל אחד אבר פרטי לעצמו, וזו ערבות הדדית שיש לכל עם ישראל וכשאחד חוטא כאילו שכולם חוטאים, ואע"פ שאין לו עוון הזה צריך להתוודות, ולכן מתוודים בלשון רבים בגלל החטאים של כולם (הארי ז"ל מובא בא"ח פרשת כי תשא).

הטעם שסדר הוידוי לפי אלפ"א בית"א

לפי שאנו מתוודים על שעברנו על התורה שניתנה באלפ"א בית"א (פירוש התפילות לר"י בר יקר).

טעם אחר: לפי שכל תפילה שהיא על סדר אלפ"א בית"א מסוגלת להתקבל יותר ברצון, לפי שלא נברא העולם אלא בשביל כ"ב אותיות של תורה (חיים ושלום לבין איש חי).

טעם אחר: כדי שיהיו מורגלים (העוונות שהתוודו על ליבם) בפיהם, ויחזרו בתשובה שלמה בזכרם אותם (בהמשך הזמן) ולא יחזרו לסורם (כף החיים תרז, יח).

הטעם שמתוודה על סדר אלפ"א בית"א גם על חטאים שלא חטא: כדי לא לבייש את החוטא תקנו שכולם יאמרוה (ספר חסידים תכא), טעם אחר: לפי שכל ישראל ערבים זה לזה.

"אבל אנחנו ואבותינו חטאנו" – הטעם שמזכיר חטא אבות

לפי שהוא נענש עליהם כשאוחז מעשה אבותיו בידו, וכן כתיב (ויקרא כ"ו, מ'): "והתוודו את עונם ואת עון אבותם" (של"ה הלכות תשובה).

וידוי בעמידה

צריך להתוודות מעומד (טושו"ע תרז, ג) והטעם: משום שבעמידה יש יותר הכנעה ומתוודה בלב שלם (לבוש תרז, משנ"ב שם ס"ק ג),

והעמידה צריכה להיות עד אחר "על חטאים שאנו חייבים עליהם ד' מיתות ב"ד" (משנ"ב תרז ס"ק י(.

בסדר הוידוי

בסתר ובגלוי, בשגגה ובזדון, הטעם בסדר זה: דצריך לבקש על הקל תחילה (באר היטב תרז ס"ק ג, משנ"ב שם ס"ק יא).

בסדר הוידוי על החטאים: עולה, חטאת, קרבן עולה ויורד, אשם ודאי, ואשם תלוי, הטעם בסדר זה: על פי סדרם בפרשת ויקרא (ערהו"ש תרז, ה).

מכת מרדות, מלקות ארבעים, ומיתה בידי שמים, וד' מיתות ב"ד, הטעם בסדר הזה: לפי שצריך לבקש תחילה על הקל ואחר כך על החמור (ערוה"ש שם ס"ק ה).

לשליחת תגובות לכותב הטור, כתבו ל: [email protected]