אבי מורי שליט"א, סובל כבר שנים מאסטמה קשה. כידוע, האויב הגדול ביותר לאסטמה הוא האבק. אמי שתחי' עוברת בכל יום בסמרטוט על הריהוט הישן שבבית כדי שלא יהיה שם אבק ח"ו. בנוסף, הצורך החשוב ביותר הוא אויר נקי. בסמיכות לבית הורי היה שטח פתוח וביום מן הימים הקצתה עיריית בני ברק את המגרש עבור בניית תלמוד התורה "באר יהושע".

"וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם"  (כ"א, א')

וברש"י לכך נאמר אשר תשים לפניהם כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם.

מו"ר הג"ר אליהו אליעזר יעקבזון שליט"א לימד אותנו:

כשרוצה דוד המלך להמחיש לנו את אהבת התורה הוא אומר: "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" (תהילים קי"ט קס"ב). גם שלמה בנו שולח אותנו לאותה הסתכלות: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה: אז תבין יראת ה' ודעת אלוקים תמצא:" (משלי ב') – בני אדם מבינים מהו כסף, וכמו שהם מבינים איך "לעשות כסף" ואיך להתייחס אליו – כך עליהם להסתכל על התורה.

אומר לנו דוד המלך – ניקח את הכסף כמשל ואת העולם הרוחני כנמשל.

לצורך הבנת הענין סיפר הגרא"א: "פעם פנתה אלי פקידה יחיאל מיכל צוקר שליט"א וטענה בפני, כיצד יתכן שאין לי שום תכנית חיסכון, אפילו של 300 בחודש, שהרי תכנית כזו נותנת שקט ובסיס קטן לעתיד! פניתי לביתי, אספתי את משפחתי, פתחתי דף חשבון ומניתי בקול: יש לנו הוראת קבע למוסד פלוני והוראת קבע למוסד אלמוני, הרי שהגענו ל-300, וזהו סכום הכסף המובטח כלכלית ומבסס את העתיד!'"

– "אלו דברים שאדם אוכל פרותיהם בעולם הזה והקרן קימת לו לעולם הבא" וכדברי מונבז המלך: "אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו ואני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו; אבותי גנזו דבר שאין עושה פרות ואני גנזתי דבר שעושה פרות; אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות נפשות; אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר: 'ולך תהיה צדקה'; אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר: 'והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך…'" (בבא בתרא י"א ע"א)

יש לנו לאסוף את בני המשפחה ולמנות להם מה עשינו למען עתידנו ועתידם – כאן נתנו צדקה; כאן עמלנו לרכישת קנייני נפש נפלאים, אמיתיים ויציבים; זכינו להגבר על מידות – על קנאה ושנאה ולרכוש קנייני נפש שהועברו בגנים לילדים, ואנו נראה עוד דורות ישרים, שמחים בחייהם, רגועים ומאושרים.

התורה נותנת לנו כח להפסיק לדאוג את דאגת המחר

יש בזה עומק גדול יותר: כל חייהם רגילים אנשים לדאוג את המחר – "מה יהיה מחר?", "איך נחתן ילדים?", "איך נחיה בזקנותנו?"… – חלק עיקרי מהאנרגיה שאנשים מוציאים בחייהם הוא על דאגת המחר… אבל  הקב"ה רוצה שנחשוב גם על המחר שאחרי המחר, וזה יקרה על ידי שלא נחשוב על המחר!!! ומה הכונה? – "תמים תהיה עם ה' אלוקיך".

אומרת לנו התורה: במקום לדאוג למחר ולהיות טרודים ממנו, לרוץ ולהתרוצץ, נתנה לנו התורה עצה, ומלמדת אותנו לא לחשוב על המחר, לא לחקור אותו, אלא להתהלך עם ה' המנהיג את המציאות בתמימות. לצפות לאתגרים שיעניק לנו ולקבל הכל בתמימות, והתוצאה אז תהיה – – –

– "אז תהיה עמו לחלקו!"

חלקו של השם יתברך הוא מקור הטוב, ואנו יכולים להיות שם, אולם עלינו ללכת עמו ועל פיו ולא לחקור מאום!!!

הגרא"א הביא דוגמא נוספת: אם שכן רוצה להוציא מרפסת והיא אמורה לחסום לנו את האויר החודר לסלון או למנוע את השמש החורפית לחמם את הבית הקר – זכותנו להתנגד, ומסתמא זה מותר גם על פי הלכה, אבל התורה למדה אותנו – "חוקים ומצוות טובים" ואמרה לנו: "ועשית הישר והטוב", שצרכי חברך יערבו לך כצרכיך, ולכן ניתן לשכן לבנות בשמחה. תחסום הבניה את האויר או את השמש, ובכל יום נשב ונתענג" כמה זכויות רכשנו בויתור זה. הרי כל יום נרשמות לזכותנו ולמעלתנו זכויות ומעלות אין סוף.

תכף לתלמיד חכם – ברכה

חוויה כזאת זכיתי לחוות ביתר שאת: אבי מורי שליט"א, יהודי יקר, סובל כבר שנים מאסטמה קשה, ישלח ה' דברו וירפאהו. כידוע, האויב הגדול ביותר לאסטמה הוא האבק. אמי שתחי' עוברת בכל יום בסמרטוט על הריהוט הישן שבבית כדי שלא יהיה שם אבק ח"ו. בנוסף, הצורך החשוב ביותר הוא אויר נקי. בסמיכות לבית הורי היה מצרך הנדיר בבני ברק – שטח פתוח. היה זה שטח שלא ניתן לבנות בו בנין מגורים כיון שהוא מהוה "מובלעת" בין הבניינים, כך נותר השטח ריק ונקי. וביום מן הימים הקצתה עיריית בני ברק את המגרש עבור בניית תלמוד התורה "באר יהושע".

התושבים ידעו, שכשיבנה הבנין יחסם כל האויר שהיה להם עד כה ורעש של מאות ילדים בלע"ה ישמע בכל שעות היום. בד בבד, השביל המוביל לת"ת יבנה כשני מטרים מתחת לחלון בית הורי, והאבק שיעלה ממאות הילדים אמור לכסות את הבית בכל יום… אחד השכנים, של"ע לא זכה לאהבת תורה יתרה, החל להחתים את תושבי השכונה נגד הקמת התלמוד תורה. ברור היה לו, שאבי שליט"א יהיה המתנגד הגדול ביותר, כי בשבילו זה יותר מספק פיקוח נפש!…

משבא אל אבי, פתח לו אבי "מוסף שבת קודש" של "יתד נאמן" שמספר שבועות קודם לכן התפרסם בו סיפור ש"תפס" את אבי מאד והוא החליט לשמרו. סופר שם, שברחבי ארופה התפשטה מגפה קשה. המגפה עמדה להגיע לוולוז'ין, ובאו וסיפרו זאת למרן הגר"ח מוולוז'ין. הגר"ח הורה שכשתתקרב המגפה יותר יאמרו לו, וכך הוה. הגיע היום והמגפה קרבה מאד. הלכו ואמרו זאת לגר"ח. הוציא הגר"ח את תלמידי הישיבה לרחוב עם סטנדרים וגמרות, ובכל כמה עשרות מטרים העמיד שני חברותות שישבו ולמדו, וכך הקיף את כל וולוז'ין.

– המגפה הלכה והתקרבה, ונעצרה בוולוז'ין!!!

פנה אבי שליט"א לשכן ואמר: "אם רוצה אני חיים ארוכים – אין לי דבר גדול יותר מתלמוד תורה מתחת לאפי, זו השמירה הטובה ביותר! אדרבה! – אם יחסרו חדרים לכיתות כדאי שיבנו אותם בתוך החצר שלנו ממש, וכך תהיה השמירה טובה יותר! ואם על ירידת מחירי הדירות אתה מדבר, הלא חז"ל הבטיחו שתכף לתלמידי חכמים ברכה!". זכה אבי לעמוד בראש הועד שפעלו שלא יאונה לתלמוד תורה כל רע.

מעידני בזאת, שמאז הוקם התלמוד תורה, ברוך ה' סובל אבי ומורי שליט"א הרבה פחות ממחלת האסטמה. לא רק זאת כי אם גם – באותה תקופה רכש לשני ילדיו דירות, ועדין רבצו עליו חובות מחתונות קודמות, ובתוך מספר שנים מועט, אף על פי שעזב את העבודה, חיסל את כל חובותיו!!!

(קטעים מתוך הספר 'להאיר' על סידור התפילה)