"סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו". אבאר מה שמתחילה אמר 'אבינו', ואחר כך 'מלכנו', ומתחילה 'חטאנו', ואחר כך 'פשענו'. והוא: שיש כמה עבירות שתלוי ביד השי"ת איך לחשבן – אם לשוגג או למזיד; וכגון שהחטא היה בשוגג הקרוב למזיד.
ואם אנו עושים רצונו של מקום, אז מתנהג עמנו השי"ת במידת הרחמים, והוא לנו בבחינת אב ואנחנו בבחינת בנים, וממילא יחשבו אלו הפעולות לחטאים, דהיינו שגגות, וזהו שאומרים סלח לנו אבינו כי חטאנו. אבל כשאין עושים רצונו של מקום, אז אנחנו בבחינת עבדים והוא יתברך בבחינת מלך, וממילא יחשבו אלו הפעולות לזדונות, וזהו שאומרים מחל לנו מלכנו כי פשענו".
[תורת הבית, פרק יב, בשינויים קלים]