וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית (שמות כד, ז)
הרבנית ר. צביון מספרת בספרה החדש 'בית אמי':
סבא מרן הסטייפלר קיים באבא 'ושננתם לבניך' והרבה ללמוד עמו עוד מילדותו. היו זמנים שבהם היו יושבים ולומדים כשהחזון איש יושב לידם ומעיר את הערותיו. אבא סיפר כי הם למדו במשך השנים את רוב מסכתות הש"ס, גם את הקשות שבהן, כגון מסכת עירובין, מסכת חולין ועוד. אבא אף אומר, שאת מסכת בבא בתרא הוא זוכר פחות מיתר המסכתות מאחר שלמד אותה אחרונה, ולפיכך היא פחות 'גירסא דינקותא' בעבורו.
אבא, שראה את סבא מוציא לאור את ספריו בזה אחר זה, השתוקק ללכת בדרכיו, וכבר משחר ילדותו התעסק בכתיבת מחברות וספרים.
אבא סיפר כי לאחד מ'ספריו' הראשונים, שבו העתיק למחברת את שמות התנאים והאמוראים המוזכרים בגמרא ואף ציין את מספר הפעמים שבהם מוזכרים, קרא 'קדש הקדשים'.
"קדש הקדשים?" שאל אותו החזון איש.
אבא שהבין כי השם אינו מוצא חן בעיני החזון איש, מחק את קצה אותיות ה-ד', וכך שינה את שם 'הספר' ל'קרש הקרשים'…
בהזדמנות אחרת, כשהחל אבא 'לחבר ספר' בשם 'שיח השדה' (כשמו של ספר שאכן הוציא בהמשך), הגיב החזון איש בחיוך בהמשכו שת הפסוק: 'טרם יצמח'…
שמחת בר-מצוה בהיכל הישיבה
אבא למד בילדותו בתלמוד תורה 'רבי עקיבא' (לימים תלמוד תורה 'מרכז'), שהיה אז התלמוד תורה החרדי היחיד בבני ברק, אצל המלמד הרב זלמן קוריץ והמשיך בישיבה הקטנה 'תפארת ציון'. יהודי שלמד עמו זוכר כיצד בהפסקות היה 'משחק' במשחקים מקוריים: לספור כמה פעמים בש"ס מוזכרים שמות התנאים והאמוראים…
בהגיע אבא לגיל מצוות נערכה 'סעודת' הבר – מצוה בהיכלה של ישיבת 'בית יוסף'. ודאי סבורים אתם שפינו את הספסלים והסטנדרים וערכו שולחנות כיד המלך, אך לא כן – כל כולו של האירוע לא היה אלא שולחן צדדי שעליו הונחו מזונות ויין לפני המשתתפים. בו בזמן נמשך ה'סדר' בהיכל הישיבה כרגיל…
מאחר שלא נשלחו הזמנות, לא היו המשתתפים רבים בכמות, אבל היו גדולים באיכות. היו שם החזון איש, רבי מאיר קרליץ, הרב מפוניבז', שבאותם ימים עלה מליטא, ועוד. סך הכל קיבל אבא חמישה עשר ספרים, מה שמלמד על מספר המשתתפים… היו שם סידור, חומש, שני סטים של משניות, עוד ספרי קודש בודדים וגם מילון אנגלי שנתן שכן, ואבא מיהר לזורקו… סבא, שידע לעשות הכל במו ידיו, טרח ליצור מקום לספרים: הוא נטל ארגז תפוזים עשוי עץ, הוסיף מדף באמצעו, צָבַע – והנה היה לאבא ארון מושלם. במשך השנים הוסיף ארגז על ארגז, וכולם התמלאו בספרים.
בישיבת לומז'ה
אחר הישיבה הקטנה עלה אבא לישיבה הגדולה 'בית יוסף' כיון שלמדו בה מסכת 'יבמות', וסבא, שהיה ראש הישיבה, רצה ללמדו את המסכת. כאשר סיימו עבר לישיבת 'לומז'ה' שבפתח תקווה. בלומז'ה למדו באותה עת בחורים רבים שנעשו לראשי ישיבות, ביניהם: הגאון רבי מרדכי מן, הגאון רבי שמואל רוזובסקי ואחיו הגאון רבי יוסף ועוד.
אבא למד בלומז'ה כשבע שנים. במהלך שנים אלו נפתחה בבני ברק ישיבת פוניבז', וקבוצה גדולה מבחורי לומז'ה עברו ללמוד בה. הרב מפוניבז' רצה שגם אבא יעבור לישיבתו, אולם החזון איש הורה לו להשאר בלומז'ה, בנמקו: אין מן הראוי לרוקן את ישיבת לומז'ה מלומדיה!
בחלק מהתקופה שבה למד אבא בלומז'ה כיהן שם הרב שך כמגיד שיעור, ועל כן אבא רואה את עצמו כתלמידו. בפורים שלחו אבא וחברו הבחור בער'ל וינטרויב 'משלוח מנות' לרב שך, שכלל רשימת קושיות על רוב מסכתות הש"ס – קושיה לכל מסכת. הרב שך התפעל מאד ממשלוח מנות מקורי זה ושמר את דף הקושיות בין גנזיו.
המשגיח בישיבה באותה עת היה הגאון רבי אליהו דושניצר, שלדברי אבא, החזון איש העיד עליו כי הוא מל"ו צדיקים נסתרים שבדור. הוא היה מעשרת תלמידי החפץ חיים שעסקו בהוצאת הדיבוק המפורסם (בצעירותו היה רגיל לשטוח את שאלותיו בפני החפץ חיים, ובערוב ימיו היה משגר את שאלותיו לחזון איש דרך אבא. מתוך הרגל היה פונה לאבא: 'תשאל את החפץ חיים מה הדין לגבי…') אבא מספר עליו סיפורי נפלאות ממש, ואף טרח והוציא לאור יחד עם רבי שלום שבדרון ספר מחידושי תורתו בשם 'נחלת אליהו'.
סבתא היתה נותנת לאבא דמי כיס כדי שיקנה לו אוכל כדי שביעה, מה שלא היה בר – השגה במטבח הישיבה, אבל אבא רכש בכסף ספרים. כשנישאו אבא ואמא, כבר היתה לאבא ספריה שלמה…
(מתוך הספר 'בית אמי')