יום חמישי ו' בתשרי תשפ"א
אֵילו פעולות של 'גרם כיבוי' מוּתרות ביום טוב?
אסור לכבות אש ביום טוב שלא לצורך 'אוכל נפש'. אולם, עשיית פעולה שתגרום לכיבוי האש – המכוּנה 'גרם כיבוי'; וכגון הקפת האש בעפר באופן שכאשר תתפשט עד מְקוֹם העפר, תכבה מאליה – מותרת. ויש אומרים, שההיתר לגרום כיבוי, הוא רק במקרה שאם לא יכבו את האש יגרום הדבר להפסד כספי.
וישנן צורות של כיבוי, שלמרות שהן דומות ל'גרמא', אינן נחשבות כגרמא, אלא ככיבוי 'בידיים'. ולדוגמה: העמדת נר מוצק במים, באופן שכאשר יבער ויונמך גובהו עד לגובה המים, יכבו המים את האש; נחשבת ככיבוי בידיים.
וכמו כן, ישנן פעולות של גרימת כיבוי, אשר לדעת השולחן ערוך הן מוּתרות רק כשנעשות לפני הדלקת האש; ולדעת הרמ"א הן מותרות אף לאחר הדלקת האש. וראוי להחמיר.
[שו"ע תקיד, ג, משנ"ב כא, כב, כג, כה ו־כו, שעה"צ לא, וביה"ל ד"ה דבר; וראה משנ"ב כ, ושעה"צ כב-כג; ביאורים ומוספים דרשו, 21]
האם מותר לכבות את להבת הגז ביום טוב על ידי בישול מים שיגלשו בשעת הרתיחה?
בהמשך לאמוּר: כיבוי להבת הגז על ידי מילוי סיר במים שיגלשו בשעת הרתיחה ויכבו את האש – יש אוסרים. ויש מתירים, משום שלדעתם לא החמירו ב'גרם כיבוי' על ידי מים אלא באש שהאיסור לכבותה הוא מדאורייתא, אבל אש הגז, כיבויה אסור רק מדרבנן, משום שאינו יוצר פחם; אך אף לדעתם טוב להימנע מכך.
ויש אומרים, שאם המטרה בכיבוי היא כדי שהאש לא תחמם מאוד את הבית, מותר לעשות כן; אך אם המטרה היא לחסוך בגז, אסור. ויש שהתירו לכבות באופן זה רק באקראי, ולא בקביעות.
וכשמכבה באופן זה, אסור למלא בכלי מים שאינו צריך את בישולם, שהרי מבשלם שלא לצורך כלל; וכן צריך להיזהר בשעת הנחת הסיר המלא על גבי האש, שלא יגלשו המים על ידי הזזתו ויכבו את האש.
[ביאורים ומוספים דרשו תקיד, 23]
האם מותר לחבר את הכיריים ל'שעון גז' ביום טוב?
בהמשך לאמוּר: הפוסקים הזכירו אופנים שונים של גרימת כיבוי, האסורים ביום טוב, משום שהם כרוכים בפעולה של 'תיקון מנא', דהיינו, שיש בה כעין יצירת כלי. ולדוגמה – חיתוך נר מוצק בסכין לשני חלקים, כדי לקצר את זמן הבעירה של החלק הדולק, כאשר בכך נוצר נר נוסף.
ומטעם זה, אסור לחבר את צינור הגז שבכיריים לשעון גז ביום טוב, שיגרום לכיבוי להבת הגז בשעה מסוימת, כיון שבעצם חיבור השעון יש חשש של תיקון מנא.
אולם, בנוגע לגרימת כיבוי אור החשמל באמצעות שעון שבת – יש אומרים שאין בכך חשש של תיקון מנא, אך יש שאסרו זאת משום שלדעתם גרימת כיבוי כזו היא מצורות הגרימה האסורות, (ראה לעיל); ויש שחששו אף בזה לאיסור תיקון מנא.
[שו"ע תקיד, ג, ומשנ"ב כד; ביאורים ומוספים דרשו, 20 ו־23; ארחות שבת כט, ח-ט]