יום רביעי י"ג באלול תש"פ
אֵילו מלאכות של 'מכשירי אוכל נפש' אסורות ביום טוב לכל הדעות?
כפי שלמדנו, לדעת הרמ"א, עשיית מלאכה ביום טוב לצורך 'מכשירי אוכל נפש' מותרת במקרה שלא היה ניתן לעשותה בערב יום טוב; אך אין להורות כן לרבים, (ראה להלן), כדי שלא יקֵלו גם במקרה שהיה ניתן לעשות את המלאכה בערב יום טוב. ויש אומרים שהגבלה זו – שלא להורות לרבים היתר בעשיית המלאכה – אמוּרה רק לגבי סכין שנפגמה (ראה להלן), שלגבי השחזתה קיים החשש הנ"ל ביֶתר שאת, אך לגבי שאר מכשירי אוכל נפש, לא נאמרה הגבלה זו.
ויצירת כלי, אסורה ביום טוב מדרבנן אף לצורך מכשירי אוכל נפש. ויש אומרים, שגם 'תיקון מנא', דהיינו, תיקון כלי באופן שיהיה ראוי לשימוש, אסור אף לצורך מכשירי אוכל נפש, גם כשלא מדובר ביצירת כלי חדש; ויש להחמיר כדעה זו.
[שו"ע תקט, א, משנ"ב ה-ז, וביה"ל ד"ה והוא; ביאורים ומוספים דרשו, 12; וראה תקציר לאתמול]
מדוע נחשבת הדלקת אש כמלאכת 'אוכל נפש' למרות שאינה נעשית בגוף המאכל?
הדלקת אש ביום טוב לצורך בישול, נחשבת כמלאכת 'אוכל נפש', למרות שאינה נעשית בגוף המאכל, משום שהיא משמשת כחלק מתהליך הכנת האוכל. לעומת זאת, השחזת סכין, אינה נחשבת כמלאכת אוכל נפש, אלא כ'מכשירי אוכל נפש', משום שבדרך כלל היא נעשית בפעם אחת למשך תקופה ארוכה, וממילא לא ניתן להגדירהּ כחלק מתהליך הכנת האוכל.
והשחזה מלֵאה של הסכין – אסורה אף כשלא היה ניתן להשחיזהּ בערב יום טוב, משום שהשחזה כזו נחשבת כיצירת הסכין מחדש, וכאמור לעיל, יצירת כלי אסורה ביום טוב אף לצורך מכשירי אוכל נפש. אולם, השחזה קלה מותרת (מעיקר הדין), כאשר מדובר בסכין שעדיין ניתן לחתוך בה אלא שקהתה מעט.
[שו"ע תקט, ב, משנ"ב ט-יב, ושעה"צ יא; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
הוראה שנאמר לגביה 'הלכה ואין מורין כן' – האם מותר לפרסמהּ בספר הלכה?
לגבי הלכות שונות, המתירות פעולות מסוימות, נאמר בגמרא ובפוסקים הביטוי: 'הלכה ואין מורים כן', ופירושו – שמותר למסור הלכה זו לתלמידים תוך כדי לימוד הלכות, ואף מותר לכותבה בספר הלכה; אך אין להורות הלכה זו למעשה לרבים, כולל תלמידים. ויש שכתבו שאין להורות הלכה זו אף לאדם יחיד, ויש שכתב שאסור לאדם להורות הלכה זו אף לבני ביתו.
ואף ההנהגה בפועל בהתאם להלכה זו, בפני רבים, נחשבת כהוראה לרבים; ויש אומרים שאף לאדם בביתו אסור לנהוג כן בפועל בפני בני הבית. אולם, מותר לנהוג בפועל בהתאם להלכה זו, בפני אדם שכבר ידוע לו כי ההלכה היא שפעולה זו מותרת.
[שו"ע תקט, א-ב, משנ"ב ח, ושעה"צ י; ביאורים ומוספים דרשו, 7-9]