יום ראשון י"ד בחשוון תשפ"א
אֵילו מלאכות מותר לעשות ביום טוב שני לצורך קבורת המת?
לדעת השולחן ערוך, מותר לעשות ביום טוב שני של ראש השנה, או ב'יום טוב שני של גלויות', כל מלאכה – דאורייתא או דרבנן – לצורך קבורת המת; למעֵט מלאכות האסורות אף בחול המועד לצורך קבורת המת, (ראה שו"ע תקמז, י).
ויש אומרים שאף על פי כן יש למעט בחילול ככל האפשר, ולכן יתעסקו בכך רק הרגילים בדבר, שהם ממעטים במלאכה יותר מאלו שאינם רגילים; ויש אומרים שאין צורך למעט בחילול יום טוב. ורצוי להחמיר.
ויש מפוסקי זמננו שהורו כי אף באופן שנמצאים בני ארץ ישראל בחוץ לארץ ויכולים לעסוק בקבורה, רשאים בני חוץ לארץ לעסוק בה, ואינם צריכים להניח את המלאכה לבני ארץ ישראל שאצלם אין זה יום טוב.
[שו"ע תקכו, ד, משנ"ב כא ו־כד, ושעה"צ כב; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
Yonatan SindelFlash90
האם מותר לקבור את המת ביום טוב שני גם בזמננו שיש חדר קירור?
כאמוּר, לדעת השולחן ערוך מותר לעשות מלאכה ביום טוב שני לצורך קבורת המת. ולדעת הרמ"א, מותר לעשותה רק על ידי גוי.
ולכל הדעות, טעם ההיתר הוא מחשש לבזיון גוף המת מחמת שהייתו ללא קבורה; ויש אומרים, שלפיכך, בזמננו, שניתן להניח את המת בחדר קירור, ואין חשש לבזיונו, יתכן שאסור לקוברו עד למוצאי יום טוב שני.
ויש שכתב, שאף בזמננו יש לקוברו ביום טוב שני, משום שעיכוב הקבורה גורם צער לנשמת המת, (ראה להלן).
ובמקום שהעיסוק בקבורת המת ביום טוב יגרום לחילול יום טוב, או לזלזול בכבוד יום טוב, וכגון שיהיו כאלו שיתקשרו לקרוביהם להודיע על ההלוויה – אין לקוברו ביום טוב.
[ביאורים ומוספים דרשו תקכו, 21; וראה אג"מ או"ח ג, עו]
לאיזה צורך מותר לעכב את קבורת המת עד למחרת?
אסור מדאורייתא להלין את המת בלילות החוֹל ללא קבורה. אבל אם מלינו לכבודו, וכגון שאין תכריכים במקום ולא ניתן להביאם ממקום אחר עד ליום המחרת – אין איסור בדבר. וכן אם ציוה לקוברו בקברי אבותיו ומשום כך נצרכים להלינו, מצוה לקיים דברי המת ולהלינו אפילו כמה לילות, כל עוד לא יתבזה גופו מחמת העיכוב, (וראה לעיל).
ואמרו חכמינו ז"ל, שכל הממהר לקבור את מתו, הרי זה משובח; ויש בכך גם תועלת לנשמתו, משום שהקבורה מועילה לכפרת עוונותיו, והנשמה מצטערת מאוד בעיכוב הקבורה. אולם, באב ובאֵם – הממהר לקוברם ללא סיבה המצדיקה זאת, הרי זה מגונה, כיון שחייב להרבות בהספדם ובקינה עליהם.
[שו"ע תקכו, ג, שעה"צ טו, וביה"ל ב, ד"ה אסור; ביאורים ומוספים דרשו, 17; וראה בית הלל שנז, א]