השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
האם מותר בשבת לתת אוכל ליונים?
מה ההבדל בין 'הלעטה' לבין 'המראה'? • כיצד יתכן מקרה שמותר לאדם לגדל חזיר בביתו? • האם מותר לתת אוכל לכלב רע? • ומדוע מותר לקחת אוכל מלפני חמור ולתת לפני שור, ואילו לקחת אוכל מן השור ולתת לפני החמור אסור? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן שכ"ד סעיף ט' עד סוף הסימן במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אין אובסין את הגמל, דהיינו, שמאכילה בידו כ"כ עד שמרחיבים בני מעיה כאבוס, ולא דורסין, דהיינו, שדורסים לו מאכל בגרונו למקום שלא יכול להחזירו, כלומר, שדוחף לו מאכל בגרונו מבפנים לבית הבליעה באופן שהבעל חי לא יכול לפלוט את המאכל, והוי טירחה יתירה, אבל מלעיטין, דהיינו, שתוחב לו לבית הבליעה אבל הבעלי חי יכול להוציא את אותו מאכל.
אין מאמירין את העגלים, אבל מלעיטין, איזו היא המראה? למקום שאינו יכול להחזירה, הלעטה, למקום שיכול להחזיר, ודין תרנגולים ואווזים כדין עגלים שהמראה אסורה בהם, והלעטה מותר, וזמ"ש בסעיף הבא, שמותר לתת מאכל בפיהם של התרנגולים למקום שיכולים להחזיר.
דן המ"ב באווזים המפוטמים שלא יכולים לאכול בכוחות עצמם וצריכים לאכול ע"י המראה, ואומר המ"ב, שמותר להאכיל אותם ע"י המראה וע"י גוי ומשום צער בע"ח, אבל מותר רק פעם אחת ביום, ולא מעבר למה שצריך, ואם א"א ע"י גוי, מותר ע"י יהודי משום צער בע"ח, ויש חולקים ואומרים שאסור ע"י ישראל.
יש סוגי בע"ח שאסור לתת לפניהם מזונות בשבת, כגון דבורים, יוני שובך ויוני עלייה ואפילו שהם שלו, אסור, כיוון שאין מזונותיהם עליו והם מסתדרים בכוחות עצמם, וממילא הוי טירחה שלא לצורך, וכן לא נותנים מזונות לפני חזיר, ומבאר המ"ב, שטעם האיסור בחזיר הוא משום שאסור לגדל חזיר, ואה"נ באופן המותר לגדלו, כגון שגוי היה חייב לו חוב ובא ישראל ותפס מהרכוש של הגוי את החזיר שלו, מותר לישראל להשהות את החזיר ברשותו עד שימצא קונה מתאים לחזיר, ובינתיים מותר לו להאכיל את החזיר כיוון שמגדל אותו בהיתר.
מותר לתת מזונות לפני אווזים ותרנגולים ויונים ביתיים כיוון שמזונותיהם עליך, וכן מותר לתת לפני כלב שמזונותיו עליך, ואפילו שהוא לא מגדל את הכלב בביתו והכלב לא שלו, מותר לתת לו מזונות, כיוון שיש מצוה לתת לו מזונות, כמו שאמרו חז"ל שחס הקב"ה עליו לפי שמזונותיו מועטים ומשהה אכילתו במעיו שלא יתעכל, ג' ימים, ואה"נ אם מדובר בכלב רע שאסור לגדלו, ממילא אסור לתת לו מזונות וכמו לעניין חזיר.
מותר להאכיל תולעת משי, ומבאר המ"ב, כיוון שמזונותיהם עליך, שאין לו מה לאכול אם לא מה שנותן לו האדם, ודומה הדבר לאווזים ותרנגולים שמזונותיהם על האדם, אבל אסור לגעת בהם משום מוקצה.
מותר לאדם להעמיד את הבהמה שלו ע"ג עשבים מחוברים ולא חוששים שמא יתלוש את העשבים כדי להאכיל את הבהמה, כיוון שאדם לא ייכשל באיסור דאורייתא של 'תולש', אבל לא יעמיד אותה ע"ג מוקצה, כיוון שאיסור מוקצה הוא איסור קל, וחוששים שמא האדם יטלטל את המוקצה לצורך אכילת בהמה, וכל האיסור בזה הוא להעמידה על גביו ממש שאז הוא קרוב לבהמה ויש חשש שיטלטל את המוקצה לצורך האכלת הבהמה, אבל אם הוא לא קרוב לבהמה, אלא רק עומד בפניה ומטה אותה אל המוקצה, אין חשש שיטלטל את המוקצה לצורך האכלת הבהמה.
נוטלים מאכל מלפני חמור ונותנים לפני שור, כיוון שהשור יאכל את השיריים של החמור וממילא זה טירחה לצורך, אבל לא נוטלים מלפני שור לתת לפני חמור, כיוון שהמאכל נמאס ברירי השור ואין זה ראוי לחמור, והוי טירחה שלא לצורך, ויש מחמירים גם לגבי שאר בהמות לקחת מלפני אחת ולתת לפני אחרת שאינה מינה, כיוון שבהמה לא אוכלת שיריים מבהמה שאינה מינה והוי טירחה שלא לצורך.
אסור לגרוף האבוס לפני שור של פטם, ומבאר המ"ב, שגורפים אותו כדי שהעפר לא יקלקל את המאכל של השור, ואפילו באבוס של כלי אסור, גזירה אטו של קרקע, ומבאר המ"ב, שהיה להם מאוד חשוב לגרוף את האבוס, כדי שלא יישארו שם נקבים ויפלו בתוכו שעורים וייפסדו, לכן היה חשוב להם שזה יהיה ישר לאשוויי גומות, ולכן גזרו בזה חז"ל אע"פ שבכלי לא שייך 'אשוויי גומות'.
אסור לסלק את התבן מלפניו לצדדים, ומדובר שזה מאוס ולא חזי לטלטול.