"וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים" (שמות י"ט, ה')
לשאת בעול מקומות התורה
לא אחת, כששמע הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, ראש ישיבת מיר, על ישיבה שמתקשה להתמודד עם מצבה הכלכלי, היה שולח סכומי כסף נכבדים לראשי הישיבה, כדי לשאת איתם בעול הכבד. היו ישיבות שכששמע על מצבם הקשה, אף שלא התבקש לסייע, קרא לראשי הישיבה, והשיא להם עצות כיצד לחלץ אותם ממצבם. לא אחת סייע לישיבה, ומימן את אחזקתה במשך תקופה, עד שראשיה העמידוה על רגליה.
סיפור מופלא, סיפר הג"ר אלחנן שוימר:
פעם, באחד מימי בין הזמנים, הלך רבי אלחנן עם הגאון רבי חיים סרנא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, בשכונת בית ישראל. כשחלפו ליד ביתו של רבינו, אמר רבי חיים למלווהו, אולי כדאי להיכנס ולבקר את ראש הישיבה. הרב סרנא סבר שאם ההשגחה העליונה זימנה אותו לכאן – עליו להיכנס.
כשנכנס, התעניין רבינו, הרב פינקל, במצב הישיבה, ובמצב בריאותו של רבי חיים. היה זה תקופה קצרה לאחר שהגר"ח עבר ניתוח והוא סיפר על כך, והזכיר בתוך דבריו את העול הכבד שמוטל עליו באחזקת הישיבה. רבינו התעניין, ושאל כמה חובות יש לישיבה, רבי חיים נקב בסכום של כמאה אלף שקל. רבינו יצא מהחדר, ושב כעבור כמה דקות כשבידו כשישים אלף שקל. הוא הושיטו לרב סרנא והתנצל בפניו שכרגע יש לו רק סכום זה, ובימים הקרובים הוא ישתדל להשיג את השאר.
ראש ישיבה בא לרבינו בערב ראש חודש, וסיפר לו שחסר לו סכום כסף גדול כדי לשלם את המשכורות בישיבתו. הוא ביקש שרבינו ילוה לו לכל הפחות סכום של ששת אלפים שקל לתקופה מסוימת. רבינו הפנה אותו לרבנית שתתן לו את מבוקשו. עודם סופרים את הכסף, נכנס רבינו בהתלהבות ונתן לו כהלוואה ששת אלפים דולר. התברר שמישהו נכנס, ונתן לראש הישיבה ששת אלפים דולר. רבינו הזדרז לתת לראש הישיבה שהיה אצלו סכום זה, שהיה גדול פי ארבע ממה שביקש.
אחד מראשי הישיבות הגדולות פגשו, וסיפר לו על מצבה הכלכלי הקשה של ישיבתו. רבינו הגיב בפשטות: "שבוע הבא אני נוסע לאנגליה, בעז"ה אשתדל לפעול גם עבור ישיבתך".
"צדק משלך ותן לו"
לפעמים היה שולח ראשי ישיבות לאותם 'תמכין דאורייתא', שהחזיקו את ישיבתו שלו. פעמים רבות, אמר שיאמרו לגבירים של הישיבה שיתקשרו אליו, והוא מוכן להמליץ שיתנו לישיבות נוספות. אחד מראשי הישיבות סיפר, שרבינו קרא לאחד מתומכי הישיבה שסר למשמעתו, שביקר באותם ימים בארץ, וביקש ממנו שיעזור לישיבה פלונית. הוא הוסיף לבקש שלא ישוב חזרה לחוץ לארץ עד שיעזור לאותה ישיבה.
יהודי נכנס למעונו של רבינו. הלה החזיק כמה מוסדות תורה ונקלע למצוקה. רבינו הפנה אותו להרב יוסף שטרן שליט"א (מגדולי תומכי הישיבה, ומי שהקים את בנין ישיבת 'מיר ברכפלד' ואת בנין 'בית ישעיה' בירושלים), ואמר שיבקש ממנו שיעזור למוסדותיו. רבי יוסף בירר את הסכום לו זקוק אותו יהודי, והתברר שמדובר בסכום עצום, שלא יוכל לעמוד בו. רבינו לא וויתר, הוא ביקש משניהם לנסוע לבני ברק, להיכנס לביתו של שר התורה, הגר"ח קנייבסקי שליט"א, שינסו שם להגיע לאיזו הסכמה.
רבי יוסף הוסיף, שאמנם יש לו בפועל את הסכום, אלא שהוא מיועד עבור הקמת ישיבת מיר ברכפלד, שנבנתה באותם ימים במודיעין עילית. הגר"ח פסק שאם כך המצב, הוא פטור מלעזור לאותו ראש ישיבה. כשנודע הדבר לרבינו, אמר לרב שטרן שהוא מוותר על זכותו, ומבקש ממנו שיפריש מהסכום שרצה לתת לישיבת מיר ברכפלד את הסכום שצריכים אותם מוסדות.
אהבה מקלקלת את השורה
השמועה שרבינו באהבת תורתו המופלגת, מטה שכמו לשאת בעולה של תורה בכל עולם הישיבות, פשטה מפה לאוזן בלחישה. מפעם לפעם הגיעו ראשי ישיבות וכוללים, שנקלעו למצבים כלכליים קשים לתנות את מצבם, וכשרבינו יכול היה, השיג עבורם תרומות בסכומים גדולים, כאשר חלק מאותם ראשי ישיבות – אפילו לא הכיר.
גם בתקופות שישיבת מיר עצמה היתה בקשיים כלכליים, שאז מטבע הדברים היה רבינו מנוע מלסייע למוסדות אחרים, קלקלה האהבה את השורה, והוא נתן מכיסו הפרטי.
ראש ישיבה אחד בא לפעמים ותינה את צערו, על מצבה הקשה של ישיבתו. רבינו נתן לו סכום עצום. כאשר יצא הלה מביתו שאלוהו מקורביו: "היתכן, הלא ישיבת מיר במצב כל כך דחוק?" ענה רבינו, שהבחין מדבריו של אותו ראש ישיבה, שהוא עומד על סף יאוש שעלול להביא אותו לסגירת הישיבה, ולכן נתן מכספו הפרטי, מבלי שהלה ידע זאת.
מספר הג"ר בן ציון גוטפרב, ראש ישיבת תורת ה', שהיתה תקופה שישיבת "המתמידים" היתה במצב קשה והוא נכנס לרבינו עם ראש הישיבה הג"ר לייב מינצברג שליט"א, לבקש אם יוכל לסייע לישיבה בשעתה הקשה, הם הקדימו ואמרו, שידוע להם היטב העול הכבד שמונח על כתפיו, אולם היות וידוע שראש הישיבה הקודם הגאון רבי אליעזר יהודה היה מסייע לישיבות אחרות, לכן הם מהינים לבקש, אולי יש ביכולת הישיבה לסייע. חייך רבינו ואמר שכרגע המצב בישיבה שאין כסף בקופת הישיבה בכלל, ומידי חודש חושבים איך לפרוע את חובותיה של הישיבה בחודש זה.
הוסיף רבינו וסיפר, שהיה אצלו בימים האחרונים ראש ישיבה אחד, וביקש את עזרתו וענה לו את אותה תשובה, שכרגע המצב הוא, שאין הקומץ משביע את הארי. הגיב אותו ראש ישיבה ואמר לרבינו: "ראש ישיבת מיר! הלא כשהינכם יוצאים לחוץ לארץ, כל העולם מציפים אתכם בכסף וזהב, ואין לי ספק שגם ישיבתנו תוכל ליהנות מאותם אוצרות, בטוחני שתוכלו לדאוג גם לה!"
לאחר כמה ימים נסע רבינו לארה"ב, היו אלו ימי המיתון בארה"ב, והמגבית לא הצליחה. רבינו חזר ארצה עם פחות כסף ממה שציפה, והרבה פחות ממה שהישיבה נצרכה לו. מיד לאחר שרבינו שב, הגיע אותו ראש ישיבה לגבות את "שלו". רבינו כלל לא דאג לספר לו על כשלונה של המגבית ונתן לו סכום של כמה אלפי דולרים מכיסו, אותו נאלץ ל"גלגל" ולפרוע במשך תקופה.
(מתוך 'ובכל נפשך')