ברוב ספרי הראשונים נקראת הברכה שמברכים על הלבנה "ברכת הלבנה", וכ"ה בטור ובמחבר או"ח סי' תכ"ו, אולם בדרכי משה וברמ"א ובעוד פוסקים קראו לה "קידוש לבנה".
בשו"ת מהרש"ג (לר' שמעון גרינפעלד זצ"ל ח"ג סי' ה') כ' בשם בנו שטעות לומר "קידוש לבנה", דהא אין מקדשים את הלבנה, וצ"ל "חידוש לבנה" אלא שנפל טעות והחליפו החי"ת בקו"ף. וכ' שם אביו שאמנם בנו אמר דבר חכמה אולם קשה לומר שטעות היא, שמצינו כן באחרונים שמביאים כן כסדר. וכ' שם שנראה שהטעם הוא כיון שבזמן שביהמ"ק היה קיים היו מקדשין החודש ע"פ ראיית הלבנה בחידושה, הלכך קראו לברכה זו "קידוש לבנה", דהיינו קידוש ע"י הלבנה.
בס' השמים מספרים (עמ' 413) כ' סברא שהנמצא על הירח לא יברך ברכת הלבנה, משום שאינו רואה לבנה בהתחדשותה, ועוד שכשאומר "כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול לנגוע בך", מיחזי כשיקרא.
ומביא שבס' צורת הלבנה (לר' אברהם סעדון סי' ב' אות י"ג) כ' שיברך.
(קב ונקי)