היה זה בליל בדיקת חמץ תשס"ח. בביתו של רבנו מוטמן היה סכום נכבד העולה לסך עשרת אלפים דולר. היות ובאותם ימים לא מוכן היה רבנו לקבל תרומות שנועדו לצורך הדפסת ספריו, הרי שאסף רבנו פרוטה לפרוטה על מנת לממן עלויות אלו. אותם עשרת אלפים דולר נאספו לאורך זמן ובעמל ויגיעה רבה ונועדו לצורך הדפסת ספר מנחת יהודה על מסכת גיטין. לדאבון לב באותו לילה בשנת תשס"ח נכנס גנב לביתו של רבנו ונטל עמו את כל הסכום הנ"ל.
כך ארע באותה שנה ובאם מפליגים אנו מספר שנים קדימה יכולים אנו ללמוד אודות הסתכלותו של רבנו על מעשה זה. לימים כשרצה רבנו לחזק את אחד מתלמידיו הקרובים לאחר שאותו תלמיד סבל מהפסד ממון מרובה, התייחס רבנו לאותו מעשה גניבה שארע בביתו. רבנו סיפר לאותו תלמיד את סיפור המעשה והוסיף ואמר שכניסת הגנב לבית והסכום שנגנב לא הפריעו לו כלל בליל הסדר ולא טרדו את מנוחתו.
עוד הוסיף רבנו וסיפר שבחודש לאחר מכן נכנס הגנב פעמיים באמצע הלילה אך בשתי הפעמים נמלט הגנב על עקבותיו כלעומת שבא לאחר שנוכח לראות שבני הבית הבחינו בזממו.
רבנו ערך את חשבון נפשו על מה ולמה אירע לו כדבר הזה עד שהגיע למסקנה כדלהלן – ביום שב"ק בצהרים הולך היה רבנו למסור שיעור בישיבה באותה עת היתה הרבנית יוצאת אף היא בכדי לבקר את אחותה הרבנית הרשלר ע"ה. היות ורבנו והרבנית הקפידו שלא לטלטל בשבת, הרי שהניחו את המפתח ליד הדלת בחלון. אמר רבנו שפעמים הטרידה את מנוחתו המחשבה שמא ישנו איש בליעל אשר הבחין במקום בו הניחו את המפתח ואזי יכול הוא להכנס לבית וליטול משם כאוות נפשו.
הסיק רבנו שאותה טרדה בשבת קודש מחשש שמא יכנס גנב הבית, אותה טרדה קלה היתה חסרון במנוחת השבת ולכך נענש הוא בגנב שנכנס לביתו.
ודומה שנוראים הדברים למתבונן ואל לנו להוסיף.
(פניני דעת)