הרה"ג מרדכי הלוי שוורצבורד, מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
דנו הפוסקים באם אדם, בשעה שהוא ישן, חייב במצוות אלא שהוא אנוס, או שמא כיון שאין לו דעת הרי הוא פטור, ויש שדנו במי שבא לסוכה שאין לו מקום לישון שיוכל להוציא מי שישן עם המטה ויהיה לו מקום לישון, ואותו ישן הרי הוא פטור תוך שנתו.ונראה להביא בזה הוכחות מאו"ח יו"ד חו"מ ואה"ע, שהישן חייב במצוות.
תחילה נבאר מסוגייתנו (בדף ע"ז) שכתוב, שבנזקים של ממון חייב אונס כרצון, וכתבו תוס' בשם הירושלמי שזה דווקא אם בא לישון כשהיה כלים, אבל אם הניחו לידו כלים אחרי שישן – פטור מטעם אונס גמור, מבואר שאדם מתחייב על נזקים שעשה בשנתו, אלא שכשהניחו כלים אחר שישן הרי הוא אנוס, ודעת הרמב"ן שאף באונס גמור חייבים בנזקין, ומה שהירושלמי פוטר כשהניחו כלים אחר שישן, כי המניח כלים הוא פושע.
עוד יש להוכיח מהלכות ציצית סי' ח' – שהישן בציצית אינו מברך בבוקר, לחוש להסוברים שכסות יום חייב בלילה בציצית, הרי דגם כשישן לא נפסקה מצוותו. ראיה זו הביא השדי חמד בשם ספר מתתיהו (סי' י"ד).
וכן מצינו (בסי' נ"ה) דעת השו"ע שישן מצטרף למנין, מירא הפר"ח שם דן בזה ע"ש.ובאבן העזר סי' קל"ח דנו הראשונים, למה ישנה אינה מתגרשת, דעת הר"ן משום שהיא כחצר שאינה משתמרת, הרי שלדעתו אין חסרון שאינה בת דעת אכן הרשב"א והרא"ש כתבו משום דהיא כמו שוטה, ובספר קרן לדוד סי' י"ח ביאר דדוקא שם צריך דעת לעשות פעולת גירושין לא מועיל, ולהר"ן גם זה מועיל, ובזה מיושב תמיהת הפר"ח על הדין שישן מצטרף למנין ע"ש.עוד ראיה מיו"ד סי' שע"ב שמי שהוא כהן וישן בבית, ומת שם מת רח"ל, צריכים להקיצו שיצא הרי שנוהג איסורים גם בשעה שישן.
מכל זה למדנו, שיש איסור להוציא אדם ישן מן הסוכה, שמבטל ממנו מצותו.
לפני מספר שנים שלחתי למו"ר הגר"א גינחובסקי זצ"ל ראיות הנ"ל, שאסור להוציא אדם ישן מן הסוכה, וכתב במכתבו שיש להסתפק לפי"ז באדם שנרדם חוץ לסוכה, אם יש מצוה להכניסו לסוכה עם מיטתו באופן שאינו מצטער, כיון שמכניסים אותו לישון בסוכה, ודן דאפשר שאינו מתקיים המצוה כיון שמצוות צריכות כוונה ואינו מכוון בשנתו. והאריך לפלפל אם האוכל בסוכה בלא כוונה נחשב שאכל חוץ לסוכה.