מעשה מדהים על עבודת המדות של גדולי ישראל וחכמי המוסר, שמעתי מפי חתני, רבי ישראל גולשמיד שליט"א, ששמע מפי בעל המעשה, רבי נחום בוקלר שליט"א:
הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן זצ"ל, משגיח ישיבת 'קול תורה', היה נוהג להתישב בדקות הראשונות של 'סדר מוסר' בהיכל הישיבה, סמוך לפתח בית המדרש. פרק זמן זה הקדש לבחורים שבקשו לשוחח עמו בקצרה בדרכי העבודה והמוסר, או לשאל בעצתו בעניניהם האישיים. בתם התור של השואלים, היה המשגיח צועד אל מקומו הקבוע הממקם בימין ארון הקדש, להמשך הסדר. כך נהג במשך עשרות שנים.
ביום מן הימים, בערב ימיו של רבי גדליה, כאשר נכנס לבית מדרש לסדר מוסר, במקום להתישב בפתח כמנהגו, התקדם אל מקומו הקבוע ב'מזרח'. תלמיד הישיבה באותם ימים, הרב נחום בוקלר, העיר לו על כך. נעצר רבי גדליה מלכתו והגיב לאחר רגע: "מה זה משנה כאן או כאן?" והמשיך לצעד אל מקומו ב'מזרח'…
בהגיעו למקומו עוד לפני שפתח את ספר המוסר בכבד ראש וברצינות טהורה כדרכו, סב על עקבותיו והחל לסגת חזרה לכוון מקומו בפתח בית המדרש…
בדרכו חזרה אותת לרב בוקלר כי ברצונו לומר לו דבר מה:
"תראה כמה קשה לאדם להודות על האמת", התודה רבי גדליה בפני בחור צעיר ממנו בכשבעים שנה. "האמת היא שטעיתי. כשנכנסתי לבית המדרש שכחתי שעלי להתישב שם בפתח… והנה כשבאת להאיר את עיני על כך, באפן טבעי לא הייתי מסגל להודות בטעותי, והגבתי כפי שהגבתי…".
איש רם המעלה כרבי גדליה, שחי מתוך התבוננות מעמיקה על כל צעד ושעל שעשה, גלה לנו באפיזודה קטנה זו הצצה מזערית למעטה הגדול שהסתיר את עבודת המדות שלו. נקל לשער כי קרב פנימי איתן התחולל בקרבו באותם רגעים, אך בגבורה עלאית של עקירת התכונה הטבעית הטמונה בלבו, גבר עליה וכבש אותה, ובא להתודות על טעותו.
'איזהו גבור הכובש את יצרו'! (אבות ד, א).
עלינו להסיק מכך משגים בעבודת המדות, כיצד יש להקפיד גם על ענין דק שבדק, עד תכלית השלמות. 'אם ראשונים כמלאכים'!.
(הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א, מתוך סדרת הספרים הנפלאה 'אוצרותיהם אמלא')