כללי מדידת 'תחומין'
* את מדידת ה'תחום' של אלפיים אמה, יש למדוד באמצעות חבל פשתן. ודווקא בחבל שאורכו חמישים אמה, משום שחבל קצר יותר נמתח למעלה מן המידה, ואילו חבל ארוך יותר, לא ניתן למותחו כראוי, והוא מתעגל כלפי מטה.
* עיר שמדדו את תחומהּ שני אנשים, ותוצאות המדידות נמצאו שונות – אנו מניחים כי התוצאה המקטינה את התחום שגויה, אלא אם כן ההפרש בין התוצאות הוא יותר מחמש מאות ושמונים אמה, שאז שתי התוצאות נדחות.
* 'עיר' לענין מדידת תחומין, פירושהּ – שלוש חצרות, שבכל אחת מהן שני בתים. וגם אם אינה מוקפת חומה, היא נחשבת כעיר, ובלבד שהמרחק בין בית לבית אינו עולה על מידת עיבורהּ של עיר.
* אשה, עבד וקטן, אינם נאמנים על מדידת התחום של אלפיים אמה, אך נאמנים להעיד על מידת התחום, כגון שמעידים כי נהגו במקום זה ללכת עד לנקודה מסוימת שהיא סוף התחום. וקטן אינו נאמן אף להעיד על מידת התחום, אך נאמן אדם בגדלותו להעיד על מידת התחום שראה בקטנותו.
מדידת ה'תחום' בהר ובעמק
* עיר שיש ב'תחומה' הר – יש למדוד את התחום דרך המישור. ואם ההר נמשך כנגד כל רוחב התחום – הדין כך: אם רוחב השיפוע אינו עולה על ארבע אמות, יש לדלג במדידה על מקום השיפוע. ואם רוחב השיפוע ארבע אמות או יותר – משתנה הדין על פי חדוּת השיפוע.
* עיר שיש בתחומהּ עמק – יש למדוד את התחום דרך המישור. אולם, אם העמק נמשך לכל רוחב תחום העיר, כולל הזוויות, אין לצאת ולמדוד במישור המקביל מחוץ לריבוע התחום, אלא יש למדוד את העמק עצמו, בצורות מדידה שונות, המשתנות על פי אורך השיפוע של העמק וחדוּתו. ועמק שאורך שיפועו ארבע אמות או יותר, ועומקו יותר מאלפיים אמה – חובה בכל מקרה לכלול במדידתו את אורך השיפוע, כאילו היה קרקע ישרה; ואף באופן שניתן למודדו במישור המקביל בתוך רוחב התחום. ובמדידת תחום של שנים עשר מיל – נחלקו הפוסקים אם בכל מקרה חובה לכלול במדידת העמק את אורך השיפוע, או שדינו כתחום אלפיים אמה.
קביעת מקום השביתה לענין 'תחומין'
* ההולך בדרך בערב שבת, ונכנסה השבת בהיותו מחוץ למקום ישוב – מקום שביתתו נקבע במקום שבו הוא נמצא בזמן בין השמשות, והוא רשאי ללכת עד אלפיים אמה לכל כיוון, ולא יותר, משום איסור 'תחומין'. אולם, אם עשה את דרכו אל עיר מסוימת על מנת לשבות בה, והמקום שבו עמד בזמן בין השמשות נמצא בתוך 'תחומהּ' של העיר אליה ביקש להגיע – מכיון שהיה בדעתו לשבות בעיר זו, הקלו עליו חכמינו ז"ל ואמרו שהעיר נחשבת כמקום שביתתו, ורשאי ללכת לכל מקום שנכלל בתחומה של העיר; אלא אם כן, אמר "שביתתי במקומי", שאז נקבע מקום שביתתו במקומו.
* חפצים השייכים לישראל, מקום שביתתם לענין איסור תחומין נקבע על פי מקום שביתתו של בעליהם. ואם החפץ נמצא מחוץ לתחומו של בעליו – מותר לטלטלו רק בארבע אמות של מקומו.
* חפצים השייכים לגוי, וכן חפץ המושכר או מושאל לגוי, אף אם הוא שייך לישראל – למרות שהגוי אינו מצווה על איסור תחומין, גזרו חכמינו ז"ל שלא לטלטלם מחוץ לתחומם.