"השמחה היא לא רק למסיימי הש"ס, אלא לעולם כולו. אם יש יותר תורה שנלמדה, אזי יש יותר השראת שכינה, יש יותר סיעתא דשמיא בעולם – לכל אחד ואחד.
"ובאמת, סיום הש"ס בחנוכה יש בזה משהו מיוחד בזה, זה מבטא יותר מכל את הקשר של התורה עם חנוכה.
"הגמרא אומרת: 'אמר רב הונא, הרגיל בנר הווין ליה בנים ת"ח', אומר רש"י 'נר מצוה ותורה אור', כלומר, במצווה של נר יש תורה. הגמרא ממשיכה ואומרת כי 'הזהיר במזוזה זוכה לדירה נאה, הזהיר בציצית זוכה לטלית נאה, הזהיר בקידוש היום זוכה וממלא גרבי יין'.
"כל הציורים של הגמרא מבטאים צורה שבה כשיהודי עושה מצווה, הוא זוכה להדר בה עוד יותר לאחר מכן. לעומת זאת, בציור של 'הזהיר בנר' לכאורה נראה הפוך: הנר מביא את התורה, לא התורה מביאה את הנר. והעניין הזה צריך ביאור…
"עוד צריך לתת את הדעת על דבר מעניין מאוד שיש בחנוכה. אנחנו יודעים שהסמל של החג זה הנר, הנס של השמן שהספיק לשמונה ימים, כל יום ויום אנחנו מדליקים נרות והכל זכר לנס שזהו הסמל של החג. מאידך, ההודאה שלנו ב'על הניסים' היא בעיקר על המלחמות, ורק בסוף כתוב 'והדליקו נרות בחצרות קדשך', ומעניין עוד יותר לציין שישנן נוסחאות של 'על הניסים' שבהן לא מופיע בכלל עניין הנרות שהדליקו בחצרות ה', וכך גם לא הוזכר עניין זה בנוסח של הרמב"ם.
"לכאורה הדבר תמוה מאוד, שהרי זה הסמל של החג, המצווה שציוו אותנו חכמים לקיים בחנוכה היא סביב עניין זה של הדלקת הנר, ואילו ההודאה היא בכלל על עניין אחר, על המלחמות…
"כדי להבין זאת, צריכים אנו לחלק את כל עניין הניסים לשניים: הגמרא ב'תענית' מספרת שרבי יוסי דמן יקרת, היו לו פועלים בשדה, והיה צריך להביא להם אוכל, אבל הוא איחר להגיע לשדה, ולכן ניגשו הפועלים לבנו ותבעו לקבל את מזונם. נענה להם הבן ופנה לעץ התאנה שעמד בסמוך באמרו: 'תאנה תאנה תני לנו פירותייך', ויצאו תאנים בדרך נס מהעץ קודם זמנם, ומהם אכלו הפועלים. לאחר מכן הגיע רבי יוסי וששמע את המעשה שנעשה עם עץ התאנה, אמר לבנו: אתה הטרחת את קונך להוציא פירות לפני זמנם, לכן גם אתה תיאסף מן העולם הזה קודם זמנך.
"גם זה תמוה, מדוע הגיע לו שייאסף קודם זמנו בגלל מעשה זה. אלא הפשט הוא, שכל אדם עלול להגיע חלילה למצבים שבהם הוא מתחייב מיתה בידי שמים, אם זה על ידי צער שהוא עלול לגרום ליתום ואלמנה בלי שיתכוון לכך, ואם בסיבות ועניינים אחרים שייגרם לו שיתחייב מיתה בידי שמים, אבל הזכויות שיש לאדם מגנות עליו לא רק מהעונש על החטא, אלא גם מהחטא עצמו, ולכן אדם שיש לו זכויות משמים מצילים אותו שלא יגיע לידי כך שיתחייב חלילה מיתה בידי שמים.
"אבל אתה, אמר רבי יוסי לבנו, אתה הפסדת את כל הזכויות שלך, כמו שנאמר ביעקב אבינו ע"ה, שאמר על עצמו 'קטונתי מכל החסדים', ובתרגום מבאר שהזכויות שלו קטנו. וזה מה שאמר רבי יוסי לבנו, אחרי שנעשה לך נס והוצאת תאנים קודם זמנם, הרי אתה חשוף חלילה להיכשל בעניינים שבהם תתחייב מיתה בידי שמים.
"מצד שני, מי שממשיך ללמוד את הגמרא ומגיע לדף הבא, מוצא שורה ארוכה של ניסים שנעשו לרבי חנינא בן דוסא, כשהנס המפורסם מביניהם הוא זה שאירע עם בתו שהדליקה בטעות נר עם חומץ ואמר רבי חנינא 'מי שאמר לשמן ויידלק יאמר לחומץ ויידלק' ואכן היה כדבריו ודלק הנר כל השבת כולה.
"אלא שעל רבי חנינא בן דוסא לא מצאנו שום טענה, ואף אחד לא בא לומר לנו שחלילה נפגעו זכויותיו בגלל הניסים שנעשו על פי מאמרו בהזדמנויות רבות. צריכים אנחנו להבין במה נשתנו שני הצדיקים הללו, שהאחד התנקו זכויותיו והאחר יכול היה להמשיך ולחולל ניסים במאמר פיו, ונתקיים בו 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים' כל כך הרבה פעמים.
"אלא הפשט הוא לכאורה, כמו שכתב הרמב"ן, שבאמת אין טבע בעולם, והכל הוא נס, אלא שהקב"ה עושה שני סוגי ניסים, נסים גלויים ונסים נסתרים. התפקיד שלנו זה להאמין בזה ולדעת בידיעה ברורה שגם הניסים הנסתרים, שהם הנהגת הטבע כביכול, גם הם נסים מאתו יתברך, ומי שאינו מאמין בזה, אומר הרמב"ן, אין לו חלק בתורת משה.
"והנה באמת מי שמטריח את קונו לעשות לו ניסים מאבד מזכויותיו, אבל רבי חנינא בן דוסא היה חי במצב כזה שהוא הכיר בהכרה עמוקה בכך שהעולם הזה כולו ניסים, ולא היה אצלו שום הבדל בין הטבע – הניסים הנסתרים, לבין הנסים הגלויים, ולכן כשהוא ביקש שיידלק החומץ, לא היה בזה שום חידוש לעומת המצב שבו דולק השמן, כי באמת גם שמן לא אמור לדלוק, אלא שהקב"ה עשה נס שיידלק ולכן גם החומץ דולק בנס, באותה הרמה.
"לפי זה נוכל להבין את העניין של חנוכה והנוסח של 'על הניסים'. כי בשעת המלחמה זכו החשמונאים לכאלו ניסים מופלאים שנמסרו גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים וכו', ובמהלך המלחמה הם למדו לדעת שהכל זה נסים מאתו יתברך, גם הטבע עצמו הוא נס של ממש, שבעיניהם היה כמו נס גלוי, ועל כן כשהגיעו לאחר המלחמה לבית המקדש והשמן דלק שמונה ימים, זה לא היה חידוש גדול בעיניהם, כי הם כבר הגיעו להכרה שבאמת הכל נס, וגם אם שמן דולק רק לילה אחד כמו השיעור הרגיל שהוא אמור לדלוק, גם זה נס לא פחות גלוי מהעובדה שהשמן הזה יידלק שמונה ימים.
"לכן כשבאו להודות על הניסים, הם הודו על המלחמות, שבהם הם ראו את הנס, אבל כשדלק השמן הם כבר היו במצב כזה שזה לא היה בעיניהם נס מיוחד ולכן לא היה צורך כל כך להודות על זה במיוחד, יותר מכל הניסים האחרים שקורים בכל יום ובכל רגע.
"גם אנחנו, כשאנחנו מדליקים נרות ואנו מתבוננים בהם לאחר הדלקתם, אנחנו צריכים להכיר בכך שזה שהשמן דולק, זה נס. כי הכל זה נסים גלויים ונסתרים.
"אבל איך נוכל להגיע להכרה כזאת, להתבונן בדבר שהוא טבעי לכאורה ולהבין שהוא נס של ממש? רק על ידי התורה, כמו שאמרו חז"ל שאדם הלומד תורה השכינה שרויה בו, ואם השכינה שורה בתוככי לבו של אדם, הוא יכול כמובן להרגיש ביתר שאת את הקדוש ברוך הוא, הוא נהיה אדם רוחני יותר ומבין טוב יותר שהכל זה נסים ושאין טבע בעולם. ולכן מי שזוכה לבנים תלמידי חכמים, זוכה שבבית שלו ידעו להתבונן בנרות החנוכה כדבעי, עם ההכרה העמוקה שכל הטבע הוא נס גדול של הקב"ה. ולכן הרגיל בנר, זוכה לבנים תלמידי חכמים ואז תהיה מצוות הדלקת הנר בביתו נעשית באופן מהודר יותר, כמו בטלית ובקידוש היום…
"וזהו הקשר המיוחד בין סיום הש"ס לימי החנוכה, כי מי שלמדו את הש"ס כולו, מסכת אחרי מסכת, בוודאי יש להם ראייה רוחנית יותר, השכינה שורה בתוכם, הם במדרגה אחרת לגמרי, ולכן הם יכולים לקיים את מצוות נר חנוכה בהידור גדול יותר, על ידי ההכרה שהכל זה נסים מאתו יתברך. ובוודאי שאחרי שלמדו את הש"ס פעם אחת, החיוב עליהם גדול עוד יותר ללמוד אותו פעמים נוספות, ביתר שאת, עם תוספת עיון וחזרה, במדרגה גבוהה יותר כיאה לאדם שהוא רוחני יותר ושהשכינה שורה בתוכו. ועל ידי לימוד הש"ס בדרגה גבוהה יותר יזכו ללמדו שוב בדרגות גבוהות עוד יותר ויגיעו לשלמות בעבודת ה' במהרה בימינו אמן.
הביא לדפוס: יעקב א. לוסטיגמן
צפו: