הנאה מחמץ ושימוש בו בפסח במקרים מיוחדים
* תינוק חולה – אף בחולי קל – הזקוק לאכילת חמץ בפסח – יביאוהו לביתו של גוי, והגוי יאכילנו. ואם הדבר אינו אפשרי, יביא הגוי את החמץ לבית התינוק ויאכילו שם.
* חולה הזקוק בפסח לתרופה שמעורב בה חמץ, אשר יש סכנה בהימנעותו מנטילתהּ, ורוכש את התרופה בפסח – אם הוא מכוון שלא 'לזכות' בתרופה, ואף אינו משלם עבורהּ בפסח – יש אומרים שאינו צריך לדקדק ולרכוש רק את הכמות המדויקת הנדרשת לפסח.
* ישראל שיש בבעלותו חנות המוכרת מוצרי חמץ, ומכרהּ לגוי לפני הפסח כדין, ובפסח עצמו אירע שישראל אחר הזדדק לחמץ שבחנותו לצורך פיקוח נפש – אף אם מכר לגוי את החמץ במחיר קמעונאי, ראוי שימכור עתה לישראל במחיר סיטונאי.
* אסור ליהודי לרכוש חמץ בפסח עבור גוי, אף בכספו של הגוי.
* ב'איסורי הנאה' ישנו כלל שאם האדם 'רוצה בקיומו' של הדבר האסור – נחשב בכך כנהנה ממנו. וכמו בכל איסורי הנאה, גם בחמץ יש איסור 'רוצה בקיומו'. גרעין חיטה שלתתוהו במים וכתבו עליו כיתוב אומנותי כלשהו, ובעליו הניחוהו במקום הפקר, כדי שלא ימצאהו אדם במשך ימות הפסח – הרי זה אסור, מפני שהוא רוצה בקיומו של החמץ.
שימוש בכלי חמץ בפסח
* כלי שבלוע בו חמץ ולא הוכשר, אסור להשתמש בו בפסח אף למאכלים צוננים בלבד, מחשש שמא יטעה וישתמש בו גם למאכלים חמים. וכך הדין גם בכל כלי שבלוע בו איסור, ואפילו איסור דרבנן. איסור זה הוא דווקא בשימוש בקביעות, אבל באקראי מותר, ובתנאי שניקוהו והדיחוהו היטב.
* כיור חרסינה שנבלע בו חמץ, סדר הכשרתו לפסח הוא כך: יש לנקות את הכיור, ולמנוע מגע של מאכל או משקה חם בכיור למשך 24 שעות (לכתחילה), ולאחר מכן לערות מים רותחים על פני כל הכיור, ולהניח בתוך הכיור קערה המיוחדת לפסח שתשמש ככיור.
* מעיקר הדין מותר להשתמש בכלי חמץ לחימום מים לרחיצה, כביסה, וכיוצא בהן. אולם, למעשה, כלי המשמש לאכילת חמץ – יש להצניעו, ואין להשתמש בו בפסח כלל.
* כלי המשמש לחמץ צונן בלבד, ולא השתמשו בו כלל לחמץ חם, באופן שלא בלוע בו חמץ – מעיקר הדין מותר להשתמש בו בפסח, אך נהגו שלא להשתמש בו.
* מותר להשהות ברשותו כלי חמץ בפסח, ואין חובה למוכרם לגוי, אך חובה להצניעם במקום שלא משתמשים בו בפסח, ולסגור את המקום באופן שישמש כתזכורת לאיסור החמץ.
הלכות שונות
* אסור לישראל לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, משום שהגוי העושה על פי דיבורו של ישראל, נחשב כשליחו לעשיית המלאכה, ומשום שנאמר לגבי השבת: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". ומאחר ואחד הטעמים לאיסור אמירה לגוי הוא שהגוי נחשב כשליחו של ישראל, אסורה האמירה לגוי בכל איסורי התורה.
* כלי מתכת חדשים שמשחו אותם בשומן מן החי בשעת ייצורם, שהוא טָרֵף – חובה להגעילם לפני השימוש. ויש שהקלו שלא להגעיל כלים חדשים כלל, מחמת שבשעת משיחתו השומן כבר 'פגום'.