אחד שמרצה להורים בעניני חינוך, אמר לו רבינו הגר"ח קניבסקי זצ"ל: "תגיד להורים דברים פשוטים, שגם ביחס לילדים יש 'בין אדם לחבירו' ושאין מחילה על זה, ואין שום היתר לבזות או להעליב ילד, וההרגשה שכביכול ילד שלו מותר לפגוע בו – אינה נכונה. וזה דברים פשוטים שאין צריך אפילו לומר זאת!"
והוסיף רבינו, שכמו שאדם שהולך להוכיח את חברו, כמה מהסס קודם אם יאמר ואיך יאמר, כך צריך להרגיש כלפי ילדו! אין דבר כזה שמותר הכל אצל ילד שלו.
ונשאל רבינו, דא"כ לא שבקת חיי לכל בריה, שכל הורה יחשוש כלל מלהעיר לבניו, שמא יפגע או יעליב במקום שאסור. וענה רבינו, שבשמים יש הרבה רחמים על מי שיודע שיש כאן ענין של 'בין אדם לחבירו' ומשתדל בזה. ועיקר הקפידא הוא על מי שעובר בזה בשאט נפש. משא"כ מי ששם על לבו, אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.
ועוד הוסיף, שעיקר התשובה על בין אדם לחבירו זה ההתפייסות שמתפייסים אחד עם השני. וא"כ, בילדים שהיחסים שלהם עם ההורים הם יחסים טובים וחמים, אין צריך לבקש מחילה על כל דבר שפגעו בילד.
* כשנאמרו לרבנו דברי מרן הגראי"ל שטינמן זצ"ל בענין חומר הדברים של בין אדם לחבירו וביזוי תלמידי חכמים, שנענשים כבר כאן בעולם הזה, אמר שזה נכון מאד, והסביר שטעם הדבר הוא, משום שכשחוטאים בין אדם לחברו, החטא הוא כלפי חבירו כאן בעולם הזה, לכך גם העונש כבר מתחיל כאן, משא"כ בין אדם למקום שהחטא כלפי מעלה ולכן גם העונש שם.
* הראיתי לרבינו ספר של חכם אחד על עניני בין אדם לחברו, שהחליט לעשות כן ללא שער עם שמו של המחבר, ואמר רבינו שזה אינו טוב, ספר כזה צריך שידעו מי חיברו
* אחד שאל מדוע כה נענשו תלמידי רבי עקיבא, והשיב רבינו: "כדי שלא ילמדו מהם".
(ע"פ דברי שיח בהר תשע"ד מתוך 'מנחת תודה')