תקציר הפרקים הקודמים:
בתיהם של החפץ חיים ובני משפחתו נשרפים בשרפה השניה שפקדה את ראדין, וכילתה את כל הבתים ששרדו את השרפה הראשונה שפרצה כשנה קודם לכן. החפץ חיים שאיבד את רעייתו בין שתי השרפות, שבור ורצוץ אך אינו נכנע למצב ומתאמץ בכל כוחו לסייע לתושבי העיירה שאבדו את בתיהם. בינתיים הוא נאלץ להפסיק את כתיבת החלק השישי והאחרון של המשנה ברורה, ונאלץ להקדיש את זמנו בעיקר לעיסוק בצרכי ציבור. כספי התמיכה הממשלתית הגיעו, מושל המחוז מעוניין לעזור ליהודים, אך ראש האצילים הפולני אינו מצליח לכבוש את שנאת היהודים המפעפעת בו, ומתערב לרעת היהודים, כשהוא יוזם חלוקה בלתי שוויונית שפגעה פגיעה משמעותית ביהודי העיירה.
החפץ חיים החליט להישאר בראדין, וסייע בשיקומה של העיר עד שעמדה על תילה. במקביל המשיך לעמול על חיבור הכרך השישי והאחרון בספרו 'משנה ברורה', עד שבירך על המוגמר בתחילת שנת תרס"ז. עם סיום כתיבת המשנה ברורה ערך החפץ חיים סעודה גדולה לתושבי עירו, ועשה סיום גדול לכבודה של תורה. החפץ חיים עצמו כתב את הדברים הללו באיגרת ששיגר לבנו רבי אריה לייב ששהה באותה העת תקופה ארוכה בוורשה בירת פולין, והיה כותב ומקבל איגרות רבות מאביו הקדוש.
לאחר שבנו רבי אברהם נפטר בבחרותו, מתוך מחלה ממושכת בעקבות צעידה רגלית שעשה בעיצומו של החורף מתוך מסירות נפש ללימוד התורה (הגר"א לופיאן ספד לו פעם וסיפר: "הכרתי את רבי אברהם, הוא היה א צווייטער חפץ חיים"), ובנו האחר העתיק את מגוריו לעיר אחרת, נותר החפץ חיים עם שתי בנותיו הנשואות. מרת שרה, אשת הגאון רבי צבי הירש לוינסון, שהתגוררה עם החפץ חיים בביתו, ואחותה מרת גיטל התגוררה בבית שנבנה עבורה בחצר ביתו של החפץ חיים.
הערכתו של החפץ חיים כי חתניו יעזבו את ראדין ביום מן הימים, אכן התגשמה באופן חלקי, וחתנו רבי אהרן הכהן, מח"ס 'עבודת הקרבנות', שהיה יד ימינו של חמיו בניהול הישיבה הקדושה, והיה שותפו בלימוד וכתיבת חיבורו הגדול המשנה ברורה, קיבל הצעה לכהן פאר כרבה של העיירה נאוואשווענצאני בפלך וילנא, ונענה לה בחיוב.
לימים, עוד בחייו של מרנא החפץ חיים, הגרו בתו וחתנו אלו, עם ילדיהם, לארץ הקודש והתגוררו ביפו, שם כיהן רבי אהרן כראש ישיבת 'אור זורח'. רבי אהרן נפטר כשנתיים וחצי לאחר פטירת חמיו הגדול, בכ"ז שבט תרצ"ו ונטמן בהר הזיתים בירושלים. כשרעייתו הרבנית גיטל נפטרה בשנת תש"ט, כבר לא התאפשרה הגישה להר הזיתים, בשנת תש"ט, והיא נטמנה בבית העלמין 'נחלת יצחק' בתל אביב.
רבי צבי הירש לוינסון ורעייתו שרה נותרו להתגורר עם החפץ חיים עוד שנים ארוכות עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, כעשר שנים מאוחר יותר. כשהתקרב קו החזית לראדין גלו החפץ חיים ובני משפחתו, כמו גם תלמידי הישיבה ממקומם, והתפרדה החבילה למשך זמן מה, עד שהחיים היהודיים בעיר שוקמו לאחר המלחמה.
במהלך המלחמה שימש מבנה הישיבה כאורווה לסוסיהם של החיילים, רח"ל. אלא שבשיקומה של העיירה כבר לא נטל רבי צבי הירש חלק, לאחר שנפטר ל"ע זמן קצר אחרי המלחמה בעודו בגלות בעיר סאנוואסק ברוסיה, בי"ח שבט תרפ"א.
הרבנית שרה וכל ילדיה ונכדיה, נרצחו על ידי הנאצים האורים ימ"ש וזכרם, בשנות הזעם האיומות באירופה. רובם נרצחו במהלך 'טיהור' העיירה ראדין מיהודיה, ונורו אל תוך קבר האחים הגדול שנכרה בכניסה לבית העלמין, סמוך ונראה לציון קודשו של מרנא החפץ חיים, בו נקברו למעלה מ-2,100 יהודים קדושים וטהורים, הי"ד.
מזוגתו השניה נולדו לחפץ חיים בן ובת. בתו של הח"ח היתה הרבנית פייגא חיה זקס שכאמור בפרק הקודם הקימה דור ישרים מבורך. בנו רבי אהרן הכהן קגן, נמלט מאימת הנאצים יחד עם אמו, אלמנת החפץ חיים הקדוש. הם היגרו לקנדה וממנה לניו יורק, שם נפטרו ומנוחתם כבוד. רבי אהרן עצמו לא זכה להקים משפחה, אך למרות זאת כיהן ברבנות וזכה להערכה רבה בקרב מכריו.
תם ולא נשלם
הערת הכותב: תיאור ההתרחשויות בעיירה ראדין, ופרטים נוספים שהובאו אודות מרנא החפץ חיים וקורותיו, נלקחו ברובם המוחלט מתוך קונטרס הזיכרון שכתב בנו רבי אריה לייב הכהן פופקא זצ"ל.
יארצייץ חתן הח"ח רבי אהרן הכהן
בקברו בהר הזיתים כתוב שהוא נפטר כה שבט ולא כז
יש לי תמונה של מצבה שלו