'עירוב חצרות' בין שתי חצרות במקרים שונים
* שתי חצרות שעירבו 'עירוב חצרות' על סמך פתח שביניהן, והפתח נסתם לאחר כניסת השבת – העירוב מועיל עד לסוף שבת זו. ואם בשעת עשיית עירוב החצרות עשאוהו על דעת שיועיל למספר שבתות – כל עוד הפתח סתום אין העירוב מועיל (בשבתות הבאות), אך ברגע שבו נפתח הפתח, שב העירוב וחל, דהיינו, שאף אם הפתיחה היתה באמצע אחת השבתות הבאות, מועיל העירוב מיד, אף לאותה השבת. אך אין להקל בכך אלא במקרה שסתימת הפתח בין החצרות נוצרה מאליה, ולא במקרה שדיירי החצר סתמוהו בכוונה תחילה.
* שתי חצרות שמחיצה ביניהן, והמחיצה נפרצה – אם רוחב הפירצה עשר אמות או פחות, הריהי נחשבת כפתח, ובאפשרותן לערב עירוב חצרות זו עם זו, אך יש באפשרותן לערב גם כל אחת בפני עצמה. אולם, אם רוחב הפירצה הוא לכל מלוא המחיצה, או שרוחב הפירצה הוא יותר מעשר אמות – אינן יכולות לערב כל אחת 'עירוב חצרות' לעצמה, אלא עליהן לערב דווקא זו עם זו, כיון שהן נחשבות כחצר אחת. ואם עירבו כל אחת לעצמה, ורק במהלך השבת נפרצה המחיצה – מותר לדיירי כל חצר לטלטל מבתיהם לחצרם עד לסוף השבת.
* חצר שיש בה בנין בן שתי קומות, ודיירי הקומה העליונה עולים אליה דרך מדריגות חיצוניות –שתי הקומות נחשבות כחצרות נפרדות לענין עירוב חצרות, כלומר, שבאפשרותן לערב כל אחת לעצמה, ובאפשרותן גם לערב זו עם זו. ואם לא עירבו זו עם זו, וקיים בחצר מִבְנֶה כלשהו השייך לכולם – נדרש עבורו עירוב משותף, אולם, אם לדיירי אחת הקומות קַל להשתמש בו, ואילו לדיירי הקומה האחרת כרוך השימוש בו במאמץ מסוים – המבנה נחשב כחצרהּ של קומה זו שלדייריה קַל להשתמש בו.
שימוש בשבת בבור שבין שתי חצרות
* שתי חצרות שלא עירבו 'עירוב חצרות' זו עם זו, ויש ביניהן בור מים שחלקו חפוּר בשטחהּ של חצר זו, וחלקו בשטחהּ של החצר האחרת – אסור לדיירי החצרות להכניס לשטח הבור כלים שהובאו מהבית בשבת, וכן אסור להכניס אל הבית מים שנשאבו מהבור בשבת.
* בהמשך לאמוּר: ניתן להתיר שאיבת מים בשבת מהבור המשותף, על ידי עשיית מחיצה בגובה עשרה טפחים בין שני חלקי הבור, אשר לפחות טפח ממנה משוקע במים, ולפחות טפח ממנה בולט מחוץ למים; או על ידי הנחת קוֹרָה, וכדומה, ברוחב ארבעה טפחים בין שני חלקי הבור.
'עירוב חצרות' למקום שהשימוש בו הוא 'דרך אויר'
* מקום שהשימוש בו הוא רק 'דרך אויר', דהיינו שהשימוש בו לא נעשה דרך הקרקע, אלא דרך חלון, וכדומה – אינו טעוּן 'עירוב חצרות'.
* הפוסקים נחלקו בנוגע למקום שמשתמשים בו דרך החלון, והוא נמצא בתוך ארבעה טפחים מהחלון, אם השימוש נחשב ל'דרך אויר'.
* מקום שמשתמשים בו דרך חלון, וכדומה, אך משתמשים בו גם דרך הקרקע – אין זה נחשב שהשימוש במקום הוא 'דרך אויר'.
* בית הגבוה עשרה טפחים, שהוא רשות היחיד, ולגגו אין מחיצות – אם הגג אינו בולט מקירות הבית החוצה, אומרים 'גוֹד אַסיק מחיצתא', ונחשב הדבר כאילו הגג מוקף במחיצות הבית.