חפץ שהונח על גביו דְבר מוקצה על מנת שיהיה מונח עליו בשבת - נעשה 'בסיס לדבר האסור' ואסור לטלטלו אף במקרה שהמוקצה נפל מעליו או הוסר משם בטעות. אך אם לא היה בכוונתו שהמוקצה יהיה מונח שם בשבת, אלא ששכחו שם - וכגון שהניח מוקצה על גבי שולחן האוכל - אין החפץ נחשב כבסיס לדבר האסור. ואף אם נזכר מבעוד יום בסמוך לשבת שהמוקצה מונח על גבי החפץ, אלא שמסיבה כלשהי אין ביכולתו להסירו משם לפני שבת, כגון שאינו נמצא בביתו - דעת הגר"נ קרליץ שאין החפץ נחשב כבסיס. וכן אם בשעת הנחת המוקצה על החפץ היתה דעתו שישאר שם בשבת, ואחר כך נמלך להסירו אך שכח לעשות זאת - דעת הגרש"ז אויערבך שאין החפץ נחשב כבסיס, אולם הגר"נ קרליץ מצדד שנחשב כבסיס.
ואם הניח את המוקצה על החפץ על דעת שישאר שם בשבת, והיה בדעתו להניח עליו גם דבר היתר החשוב יותר מן האיסור, ובאופן זה יֵחשב החפץ כבסיס של היתר, אך שכח לעשות זאת - דעת הגר"מ פיינשטיין שנחשב כבסיס לדבר האסור, וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ; והגרש"ז אויערבך הסתפק בדבר.
[שו"ע שט, ד, ומשנ"ב יח; ביאורים ומוספים דרשו, 18].
ואם הניח את המוקצה על החפץ על דעת שישאר שם בשבת, והיה בדעתו להניח עליו גם דבר היתר החשוב יותר מן האיסור, ובאופן זה יֵחשב החפץ כבסיס של היתר, אך שכח לעשות זאת - דעת הגר"מ פיינשטיין שנחשב כבסיס לדבר האסור, וכן דעת הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ; והגרש"ז אויערבך הסתפק בדבר.
[שו"ע שט, ד, ומשנ"ב יח; ביאורים ומוספים דרשו, 18].