דרשו ד' בהמצאו, קראוהו בהיותו קרוב (ישעי' נ"ה, ו'). "אמר רבה… אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים" (גמ' ר"ה ע"ח ע"א). ימים בהם שערי שמים פתוחים והקב"ה קורא לכולנו: שובו אלי ואשובה אליכם, פתחו לי פתח כחודה של מחט… ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם".
"שלש תפילות נשמעות: תפילת יחיד בדמעות בכל יום, תפילת יחיד בין ראש השנה ליום הכפורים, ותפילת ציבור בכל יום (הג"ה אלפסי זצ"ל ב'תפארת שמואל' לברכות פ"ג).
עוברים מעבודת הכלל לעבודת הפרט: א. תשובה תפילה וצדקה; ב. פיוסים; ג. כפרות.
שינויים בתפילה
א. "המלך הקדוש": הטועה ואמר הא-ל הקדוש: אם נזכר תוך כדי דיבור ולא התחיל אתה חונן וכו' – חוזר ומתקן. נזכר לאחר מכן, או התחיל אתה חונן וכו' – חוזר לראש התפילה. ואינו אומר שוב ד' שפתי וגו' (ערוה"ש). ואפילו ספק אמר – חוזר (כי אין שייך 'להרגיל' לשונו בעשרה ימים וגם אי אפשר לומר החתימה בשם ומלכות).
ב. "המלך המשפט": הטועה, לבני אשכנז – תוך כדי דיבור חוזר ומתקן, לאחר מכן – אינו חוזר (סוף סוף אמר "מלך" ואמר "משפט"). לבני ספרד ולדעת שו"ע הרב – נזכר עד יהיו לרצון וגו' (השני) חוזר ל'השיבה שופטינו' וכו', עקר רגליו – יחזור על תפילת עמידה בנדבה.
ג. "זכרנו לחיים וכו' בספר חיים וכו'": מתקנת הגאונים, ואין חוזרים בשביל טעות בדבר שאינו נזכר בתלמוד אא"כ נזכרים בטרם חתימת הברכה, חוזרים לבקשה. השוכח זכרנו לחיים וכו' וכבר חתם מגן אברהם יבקש בשומע תפילה זכרנו וכו' (שאין בקשה גדולה מזו בימים אלו) – בן איש חי, ניצבים.
הערה: "ברית כרותה לשפתיים" – יש לדייק לומר זכרנו לְחיים בשוא תחת הלמ"ד (טור בשם מהר"ם מרוטנבורג). האומר לַחיים – בפתח (ח"ו לא חיים) בוודאי מתכוון לחיי הנצח – חיי עוה"ב (ר"י מעמדין).
ד. "אבינו מלכנו": אומרים שחרית ומנחה (גם ביחידות ובעמידה – דע"ת תקפד,א). בני אשכנז – פרט לשבת, בני ספרד – אומרים בכל יום כולל שבת, ובשבת, בדילוג "אבינו מלכנו חטאנו לפניך".
ה. יש אומרים במשך כל עשרת ימי תשובה בברכת המזון: "הרחמן הוא יחדש עלינו שנה וכו'" (מט"א).
הידורים ויתר הקפדה במצוות
קיצור שו"ע ק"ל, ב: "ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה, כי גם אנו מבקשים מאת השי"ת שיתנהג עמנו בחסידות…"
דוגמאות: בדיקת מזוזות, הכנות לסוכות, אמירת ברכת המזון, ק"ש שעל המיטה ואשר יצר – מתוך הנוסח; זהירות מפת עכו"ם, יותר תהילים, יותר צדקה ותיקון המידות והמעשים (דברים של הידור ולחומרא – אין זה מחייב בתורת נדר לכל השנה. ב"י וערוה"ש תר"ג).
פיוסים
שולחן ערוך או"ח תרו א: "עבירות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה חברו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו". ומי שאינו מעביר שנאה – אין תפילתו נשמעת (א"ר ומט"א). וכל אדם צריך לבקש מחילה מהוריו, מאשתו ומרבותיו שמא פגע או צערם, והם מצדם יאמרו שמוחלים. (בן איש חי וילך).
עיקרי הדינים:
א. מנהג העולם שהולכים רק לאוהביהם בעיו"כ לבקש מחילה, ועפ"י רוב אינו לצורך… ואלו שעושים מהטפל עיקר, כופרים בעיקר המחילה… ושמא יתעוררו אוהביו שפגע בהם… ורע עלי המעשה" (יוסף אומץ).
ב. עדיף בעצמו, כי מודה ועוזב ירוחם (א"ר והחיד"א). מבקשים עד שלש פעמים גם בעזרת אחרים.
ג. "ומי שמבקש מחילה מרבים בכלל (מודעה, רמקול…) אינו יוצא אם יודע שפגע באיזה יחיד בפרט" (משנ"ב).
ד. אין לבקש מחילה באקראי, על רגל אחת, במפגש מקרי בסופרמרקט, רכבת קלה, ברמזור.
ה. בשעת בקשת המחילה, אם נתגנה חברו בפני אחרים צריך לפרט מה שחטא לחברו (דעת החפץ חיים). אכן כשיודע שחברו יצטער ויתבייש מזה כשיפרט החטא, אזי לא יפרט (בשם ר"י מסלנט מו"ז א,נד)
ו. לא יהא אדם אכזרי שלא למחול, שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו… מידה כנגד מידה ומן השמים מוחלים גם לו. אלא אם כן אין הבקשה אמתית. תלמיד לרב וילדים להורים צריכים לבקש אפילו מאה פעמים.
ז. המבקש יאמר או יחשוב 'הנני מבקש סליחה ממך ד' אלקי ישראל ומפלוני'… (א"ר).