שח הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:
"אספר לכם סיפור מיוחד, שאותי ריגש עד מאד. המדובר הוא ב'ועד' לתורת המוסר שלא ראיתי דוגמתו.
"באחת השבתות פנו לביתי קבוצת ילדים שרובם טרם הגיעו למצוות, ובפיהם בקשה מיוחדת. הכנסתי אותם לביתי וישבתי עמם, מרביתם ילדים מהשכונה שאין לי שום היכרות עמם, ובקשתם היא – כי אמסור להם ועד מוסרי מדי שבוע…
"הבטתי עליהם והרהרתי לעצמי: בטח אלו ילדים שעדיין משובת המשחקים נחלתם, ושמא איוו לעצמם עוד משובה, לעשות עצמם כאילו הם 'גדולים' המקשיבים לשיחות ושיעורים…
"ניסיתי לתהות על קנקנם ולהורידם מהרעיון היומרני שנטלו על עצמם ברגע של משובת ילדים, אך התבדיתי. הם היו נחושים במטרה, ביקשו ושוב הפצירו שהם באמת חשים שחסרה להם ההדרכה, ההכרה כבר מינקות להתחיל בדרך העבודה להיטיב דרכם ולהעמיד את עתידם על יסודות אלו שיסייעו להם בגדילתם.
"משנוכחתי בכך אמרתי להם שאני מסכים לרעיון, אך ביקשתי כי זה לא יהיה ועד ערטילאי שאין בו דברים משפת המעשה. אני מבקש תכלית מעשית, להתבונן יחדיו מהם החסרונות שיש לנו באורחותינו, ונמצא דרך עבודת המוסר עצות ודרכים מעשיות לשפר דרכינו.
"הופתעתי מתגובתם: 'זה בדיוק מה שאנו מחפשים!' אמרו כמעט פה אחד. 'בשביל זה ביקשנו את הוועד, זוהי מטרתנו'.
"קבענו להתחיל מיידית, וכך בכל שבת לכרבע שעה בלבד, אך קבועה ונחושה.
"הסתפקתי במדת רצינותם ובכושר התמדתם, אבל הופתעתי והתרגשתי כאחד להווכח כיצד כבר חודשים ארוכים מתקיים הועד בקביעות מדי שבת, כשבכל שבת מדברים על הבעיות שאירעו לנו בימות השבוע ומהן הדרכים המעשיות לתקן דרכנו לקראת השבוע הבא – ואני בתוכם, כאחד מהם, כשהכל מלווה ב'קבלות' ועבודה מעשית המרוממת את האדם באשר הוא.
"כיום אני יכול לומר", מסיים ראש הישיבה בהתרגשות, "אני גאה בכך שאני אחד מבני הוועד המרומם של אותם ילדים, מקבל על עצמי דברים שהם מקבלים על עצמם. ואני אומר במלא הכנות: הלוואי והייתי מתקדם ומתעלה בעבודה העצמית והמחשבה ככל אחד מהילדים הללו, הממשיכים את דרכו של רבי ישראל סלנטר זי"ע".
(בשיחה להרב מ' ברמן, יתד נאמן יתרו תשע"ג)