החומר הנלמד השבוע בתוכניות דירשו:
דף היומי: מסכת בבא מציעא יג. – יט: ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אליהו אורנשטיין שליט"א.
דף היומי בהלכה: מ"ב חלק ב' מתחילת סימן קס"ב עד סעיף ז' ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אריה זילברשטיין שליט"א.
מוסר: אהבת חסד חלק א' פרק ה' אות ח' עד פרק ז' אות ג'
יום ראשון | ז' בתשרי
• שנת ה'תצ"ו | נפטר רבי דוד (בן ר' אברהם) אופנהיים זצ"ל (הרד"א).
רבי דוד נולד בעיר וורמיזא (וורמס) שבגרמניה בשנת ה'תכ"ד, בגיל 20 הוסמך לרבנות, ובגיל 25 הפך לרבה של העיר ניקלשבורג. הוא כיהן כרב העיר במשך עשרים שנה, ובשנת ה'תע"ב הפך לרבה של פראג. כעבור שנים אחדות מונה בידי המלך לרב של מוראביה כולה.
השתדל לפעול אצל אנשי השלטון לטובת בני הקהילה, ייסד ישיבה, אסף אלפי ספרים וכתבי יד נדירים, נודע כגומל חסדים וסייע לתלמידי חכמים במימון הדפסת ספריהם אולם בענוותנותו לא הדפיס את כתבי היד הרבים שכתב בעצמו. חיבר כעשרים ספרים בהלכה ובאגדה, שביניהם ניתן למנות את: "יד דוד", "ילקוט דוד" ושו"ת "נשאל דוד".
• שנת ה'תרצ"ט | הטבח בטבריה.
ההתקפה על טבריה תוכננה היטב בידי הפורעים הערביים בני העוולה. בעיר היו מעט מאוד יהודים שידעו להשתמש בנשק, ו"פלוגות הלילה המיוחדות" תחת פיקודו של הקצין הבריטי אורד וינגייט קיבלו מידע שיקרי שגרם להם להתרחק מהעיר. עם רדת הלילה חסמו הערבים את כל הכניסות לעיר, והקימו מתרסים שנועדו לבלום התקדמות של כלי רכב אל העיר.
הערבים ירו אל העיר מכל עבריה, ולאחר מכן כ-70 ערבים חדרו אל העיר והתפצלו. הקבוצה הראשונה התקיפה את בית הממשלה והציתה אותו. הקבוצה השנייה התנפלה בתאוות רצח על השכונה היהודית "קריית שמואל". הערבים פרצו לבתים, רצחו את התושבים והציתו את המבנים. בית הכנסת הועלה באש ושָמָשו נרצח ליד ספר התורה. האירוע כולו נמשך כארבעים דקות ובסיומו יצאו הפורעים מהשכונה ללא התנגדות. בטבח נרצחו 19 יהודים, מתוכם 11 ילדים. הי"ד.
"לִבִּי לִבִּי עַל חַלִלֵיהֶם, מֵעַי מֵעַי עַל חֲלָלֵיהֶם"
יום שני | ח' בתשרי
• רבבות אברכי הכוללים הלומדים 'דף היומי בהלכה', ייבחנו היום על תלמודם מהחודש האחרון, במסגרת תוכנית 'דרשו בכולל'.
• שנת ב'תתקל"ו | חנוכת בית המקדש הראשון.
בניית בית המקדש הראשון בידי שלמה המלך, נמשכה שבע שנים. יום ח' באלול היה היום הראשון לחנוכת הבית שנמשכה שבעה ימים (דברי הימים ב', פרק ז', פסוק ט'). במסכת מועד קטן (דף ט' עמ' א') נאמר שבשל חנוכת הבית לא צמו העם ביום הכיפורים ע"פ 'הוראת שעה' מפי הנביא, וחששו לאחר מכן שמא יענשו. "יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".
• שנת ה'ת"ש | איגרת הבזק של היידריך ימ"ש.
האיגרת נשלחה בידי ראש "המשרד הראשי לביטחון הרייך", ריינהרד היידריך ימ"ש ("הקצב מפראג"), ויועדה אל כל ראשי האיינזצגרופן ("קבוצות משימה") בפולין.
באיגרת כתב היידריך את ההוראות הראשונות בנושא יהודי פולין. היידריך הבהיר כי יש להבדיל בין "הפתרון הסופי" להשמדת יהודי פולין, משימה שתיקח זמן רב ותדרוש תכנון מפורט, לבין שלבים בביצוע הפתרון שיש להוציאם לפועל בפרקי זמן קצרים יותר.
ההוראות המידיות של היידריך היו: ריכוז כל היהודים בגטאות. הקמת מועצת זקנים (יודנראט) שתייצג כל גטו. בלית ברירה ניתן להשאיר מפעלים וסוחרים יהודיים שיספקו מזון לצבא הגרמני. העברת כל השדות בבעלות יהודית לידיים פולניות וגרמניות. היו אלו השלבים הראשונים בטרגדיה הגדולה של שואת יהודי פולין.
היידריך עצמו לא יצא נקי. בי"א בסיוון ה'תש"ב ירו על מכוניתו חוליית מתנקשים צ'כים, ושבעה ימים לאחר מכן הוא מת בייסורי תופת.
כן יאבדו כל אויביך ה'.
• שנת ה'תשס"ד | הפיגוע במסעדת מקסים בחיפה.
הפיגוע בוצע בידי מחבלת שאחיה (שהיה מחבל של ארגון הג'יהאד האסלאמי) נהרג בפעולה של צה"ל כמה ימים לפני כן. המחבלת נכנסה ל"מסעדת מקסים" בחיפה, ולאחר שסעדה במקום, פוצצה את עצמה. מעוצמת הפיצוץ נהרגו 15 אנשים ונפצעו עשרות. מאוחר יותר מתו מפצעיהם אנשים נוספים, ובסה"כ נהרגו בפיגוע 21 איש ונפצעו 51. הי"ד.
יום שלישי | ט' בתשרי
• שנת ה'תש"ך | נפטר רבי יצחק זאב הלוי (בן ר' חיים) סולובייצ'יק זצ"ל ("הרב מבריסק").
נולד בשנת ה'תרמ"ו לאביו רבי חיים מבריסק שכיהן אז כראש ישיבת וולוז'ין. הוא היה ידוע מגיל צעיר בגאונותו ושכלו החריף, ובגיל 16 כבר שלט בע"פ בגמרא עם רש"י. אביו אמר עליו פעם "הלכה כמותו בכל מקום". לאחר פטירת אביו בשנת תרע"ח מונה לרבה של בריסק. בשנת תש"א עלה לירושלים וייסד בה את ישיבת בריסק. אשתו ושלושה מילדיו נספו בשואה.
התפרסם בהחמרתו בהלכה, ובשאלות הלכתיות השנויות במחלוקת הקפיד לצאת ידי כל הדעות, כפי שנוהגים בני שיטת בריסק. בין ספריו הידועים ניתן למנות את: "חדושי מרן רי"ז הלוי", "חידושי הגרי"ז", "חידושי הגר"ח והגרי"ז" ועוד.
יום רביעי | י' בתשרי – יום הכיפורים
• שנת ה'תשל"ד | פרוץ מלחמת יום הכיפורים.
באמצעו של יום הכיפורים (שחל אותה שנה בשבת) חצו חמש אוגדות של הצבא המצרי את תעלת סואץ, ובמקביל שלוש אוגדות של הצבא הסורי תקפו את רמת הגולן. ישראל נזרקה בת אחת אל המלחמה הידועה בשם "מלחמת יום הכיפורים".
למעשה המלחמה הסתיימה בניצחון ישראלי, בחזית הצפון נהדפו הסורים וצה"ל החל בהתקדמות לכיוון דמשק. בחזית הדרום נהדפו המצרים ונכבש שטח נרחב ממערב לתעלה. עם זאת, אבדותיה של ישראל במלחמה זו היו חסרות תקדים: 2,656 הרוגים הי"ד, 7,251 פצועים, מאות שבויים וציוד רב שנהרס. הסכם שלום נכפה בסופו של דבר על שני הצדדים, בלחצן של ברית המועצות וארצות הברית.
• שנת תש"ע | נסתלק לשמי רום הרה"ק רבי שמעון נתן נטע (בהה"ק רבי משה מרדכי) מלעלוב זצוק"ל.
נולד בז' טבת תרצ"א לאביו רבי משה מרדכי מלעלוב,, ונקרא על שם סבו הגדול רבי שמעון נתן נטע (הראשון) מלעלוב זצוק"ל שהסתלק קצת יותר משנה לפני לידתו.
בצעירותו למד בת"ת 'חיי עולם' בירושלים, ולאחר מכן למד בישיבת פרשבורג ובישיבת 'שפת אמת' שהיתה אז תחת הנהגתו של האדמו"ר מגור בעל האמי אמת זצוק"ל. לאחר נישואיו התגורר בירושלים, ובהמשך היגר לארה"ב שם כיהן כרב בית הכנסת של חסידי אביו בשכונת בורו פארק. קודם לכן כיהן כר"מ בישיבת לעלוב בתל אביו, ובאותה עת חיבר את חיבורו 'הר בשן' על הלכות תרומה לרמב"ם, ממנו ניכרת גאונותו ורחבות דעתו בפלפולי אורייתא.
בשנת תשמ"ז הגיע לארץ הקודש ליום היאר צייט של אמו הרבנית עטיל ע"ה, ויומיים לאחר מכן הסתלק אביו הק' לישיבה של מעלה. זקני החסידות בחרו בו כרבם וקיבלו על עצמם את מרותו.
נהג בפשטות יתירה, היה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובמאור פנים יוצא דופן, נוהג היה להכין בעצמו מאכלים ולטגן חביתות לאנשים שהגיעו לביתו כדי לבקש את ברכתו, וכל ימיו ברח מהכבוד ללא ליאות. כספים רבים היה מחלק בסתר ובגלוי לצדקה, ולא פעם באו יהודים לבקש את ברכתו לנוכח מצבם הכלכלי הדחוק, ויצאו כשבידיהם מעטפה על אלפי דולרים.
ביום הכיפורים תש"ע, לאחר אמירת 'כל נדרי' ותפילת ערבית, עלה לחדרו שבביתו הסמוך לבית המדרש בשיכון ה' בבני ברק, עלה על יצועו והשיב את נשמתו הטהורה לבוראה כשפניו מאירות ובוערות. נטמן במוצאי היום הקדוש בהר הזיתים, בחלקה אשר רכש בחייו לצדו של אחד מחסידיו הקרובים, על אף שנשמרה עבורו חלקה מיוחדת בחלקת הרבנים שבהר הזיתים, סמוך לקברות אבותיו. מקום ציונו משמש מוקד עלייה לרגל כל ימות השנה, ורבים נושעו לאחר שעלו על ציונו וקיבלו על עצמם לבימנע מדיבור בשעת התפילה – נושא שעמד בראש מעייניו בימי חייו ושהשקיע רבות בהרחבת המודעות הציבורית לחומרת העוון של הדיבור בשעת התפילה.
יום חמישי | י"א בתשרי
• שנת ה'תשנ"ו | פרצו מהומות מנהרות הכותל.
המהומות פרצו לאחר פתיחת מנהרת הכותל אל רחוב הויה דה לה רוז'ה בעיר העתיקה. ארגון הווקף שהסכים לכך מראש ואף קיבל תמורה, התכחש להסכמה וטען לפגיעה ישראלי בהר הבית. בתגובה קרא רב המרצחים יאסר ערפאת ימ"ש לערביי יו"ש לצאת להפגנות זעם, להרוג ולההרג במלחמתם נגד היהודים.
היו אלו הפרעות הראשונות לאחר הסכמי אוסלו, ושוטרים פלסטיניים עשו שימוש נרחב בכלי נשק שסיפקה להם ישראל בהמסגרת ההסכם.
בפרעות נרצחו 17 חיילים הי"ד, ונורו למוות כמאה פורעים ערביים.
"נקום נקמת דם עבדיך השפוך".
יום שישי | י"ב בתשרי
• מוקדי הבחינה של 'דרשו' יקלטו את רבבות הנבחנים שיערכו בס"ד את המבחנים על מסלולי הלימוד 'קניין תורה', 'קניין משניות' ו'דף היומי בהלכה'.
• שנת ה'תקל"ז | נפטר רבי אברהם (בהה"ק רבי דב בער) המלאך זצוק"ל.
נולד בשנת ה'תק"א לרבי דב בער ממזריטש ("המגיד ממזריטש"). על פי המסופר הבעל שם טוב הקדוש הבטיח להוריו כי יוולד להם "בן גדול ומהולל". כבר מימי שחרותו הראה נטייה חזקה לתורת- הסוד, והרבה להתעניין בלמודי הקבלה. כחבר לו בחר לו אביו את הלמדן הצעיר והחריף רבי שניאור זלמן מלאדי ("אדמו"ר הזקן" מחב"ד). על פי המסופר רבי שניאור זלמן לימד את רבי אברהם את תורת הנגלה, בעוד רבי אברהם לימד אותו את תורת החסידות ותורת הנסתר.
עוד מימי צעירותו נקט רבי אברהם בדרך העינויים והסיגופים, נהג בפרישות קיצונית ובחומרות יתירות, והתבדל מעל החברה, החיים וצורכיהם, עד שסיפרו עליו שבמשך שנים רבות לא טעם בשר והיה אוכל רק את עור של עוף לצורכי קיום בלבד.
עם פטירת אביו המגיד בשנת תקל"ג לא רצה רבי אברהם לרשת את מקומו בהנהגת התנועה החסידית, על אף ההערצה הגדולה אליו מאת כל צדיקי הדור. הוא התבודד בעיירה פאטסוב הסמוכה לקייב, וחי שם מבלי לראות איש. על שום פרישותו כינוהו בני פולין "המלאך", בעוד בני רוסיה כינוהו "הקדוש". ביום הכיפורים ה'תקל"ז נחלש עד שבתפילת "נעילה" הפסיק לדבר וכעבור יומיים השיב את נשמתו ליוצרה. דברי תורתו קובצו בספר "חסד לאברהם".
• צפו במדור מדהים על פרשת השבוע, מיטב הווארטים הסיפורים והמשלים באור הפרשה.
• צפו בזמני כניסת ויציאת השבת ברחבי הארץ.
שבת קודש פרשת האזינו | י"ג בתשרי
• שנת ה'תקצ"ח | נפטר רבי עקיבא (בן ר' משה) איגר זצ"ל.
נולד בשנת ה'תקכ"ב בעיר אייזנשטאט (אז בהונגריה כיום באוסטריה), ומילדותו התפרסם בגאונותו ובזיכרונו המופלא. הוא התפרסם כאשר בגיל שש או שבע מצא תירוץ לקושיא שהעסיקה את כל למדני ישיבת ברסלאו זמן רב. בגיל 12 עבר ללמוד בישיבה בברסלאו וכתב את "קונטרס מילי דנזיקין" על מסכת חולין.
לאחר שנישא, הקים בעזרת חמיו ישיבה בעיר ליסה. בשנת ה'תק"ן השתוללה בליסה שריפה שגרמה לחמיו לאבד את כל רכושו, ובשל כך נאלץ ר' עקיבא איגר לסגור את ישיבתו. למרות שזמן רב העדיף להימנע מכך, בשל מצבו הכלכלי הדחוק נאלץ לקבל את משרת רב העיר מרקיש-פרידלנד (אז בגרמניה כיום בפולין). במרקיש-פרידלנד התפרסם כגאון וצדיק, מכל העולם נהרו תלמידים לישיבה שניהל. בימי חמישי הגיעו אליו המלמדים ותלמידיהם ולאחר שבחן את כל התלמידים על הנושאים שלמדו במהלך השבוע יעץ למלמדים על דרך קידומו של כל תלמיד. שימש כמוהל וטרח רבות בכדי להשתתף בכל ברית מילה.
הוא שימש כרב העיר במשך כעשרים וארבע שנה, ואח"כ ישב על כסא הרבנות בעיר פוזנא בפולין, כעשרים ושלוש שנה עד יום מותו. נוסף על בקיאותו הגדולה בכל חדרי התורה וחריפותו הנפלאה, היה הגרעק"א עניו מאוד, ורודף חסד. הוא לא נמנע מלבקר חולים שנפגעו במגיפה למרות שהיה עלול להידבק, ועל כך קיבל מכתב הערצה מפרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
רבי עקיבא איגר השאיר אחריו תשובות הלכתיות רחבות בנושאים רבים. ספרים המאגדים בתוכם מתשובותיו ההלכתיות החלו נדפסים כבר בחייו בשם "תשובות רבי עקיבא איגר", והם מהווים אבני יסוד בספרות השו"ת של תקופת האחרונים. הוא כתב ספרים רבים, והיו שהעידו כי לא ניתן היה להבחין במילים בודדות היוצאות מקולמוסו בשל קצב הכתיבה המהיר שלו. בין ספריו הידועים ניתן למנות את: "גליון הש"ס", "אגדות דרבי עקיבא", "חידושים על שולחן ערוך" ועוד.
• שנת ה'תרמ"ג | נפטר רבי שמואל (בן ר' מנחם מנדל) שניאורסון זצוק"ל ("האדמו"ר מהר"ש" מחב"ד).
נולד בשנת ה'תקצ"ד בעיירה ליובאוויטש שברוסיה. הוא היה בנו של האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד-ליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון ("הצמח צדק"). כבר בגיל 7 היה בקי בתנ"ך והחל ללמוד תלמוד בבלי עם פירוש רש"י ותוספות. מסופר כי בעת ששיחק עם חבריו נהג לחזור בעל-פה על פרקים בתנ"ך.
בשנת ה'תרכ"ו נפטר אביו, ולמרות היותו צעיר הבנים הפך לאדמו"ר הרביעי בשושלת חב"ד-ליובאוויטש. פעל רבות בתקופתו להקמת יישובים יהודים ברחבי רוסיה ואף נסע לשם כך לעיר הבירה על מנת להשתדל אצל השלטונות. כמו כן נסע רבות ברחבי אירופה לעסקנות ציבורית רבה. מאז ומתמיד היה חולה ובעל ייסורים, ולאחר הסתלקותו הוריש את הנהגת החסידות לבנו רבי שלום דובער שניאורסון ("אדמו"ר הרש"ב"). בין ספריו הידועים ניתן למנות את: "אגרות קודש", "דרושי חתונה", "תורת שמואל" ועוד.