וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ (דברים יא כט)
בעת ששהה רבנו בשווייץ בשנת תש"ה הגיע לשם כ"ק האדמו"ר מסאטמאר זצ"ל, ורבנו נכנס אליו ושוחח עמו בעניינים גדולים. רבנו ממעט לספר בעניין זה מכמה טעמים, ועיקר הידוע לנו הוא מהרבנית ע"ה שסיפרה לבני המשפחה.
כשהגיע הגה"ק אדמו"ר רבי יואל מסאטמאר לשווייץ, בכסלו תש"ה, רצה המקובל רבי חיים אריה ערלנגר זצ"ל, שהיה אז בבחרותו, להיכנס אליו עם קוויטל, ושאל את רבנו מה לבקש. אמר לו רבנו שהעיקר הוא לזכות להיות מרכבה לשכינה. כשנכנס ר' חיים לאדמו"ר ורשם בקוויטל שרוצה להיות מרכבה לשכינה, שאל אותו האדמו"ר "מי כתב לך את הקוויטל?" כי הבין שבחור בכזה גיל לא משיג דברים כאלו. ואמר לו שרבנו כתב לו.
וכן הרבה פליטים שנכנסו להתייעץ אתו מה עליהם לעשות, וסיפרו שעד עכשיו עשו כך וכך ועכשיו מסתפקים מה לעשות הלאה, שאל אותם: מי אמר לכם מה לעשות עד עכשיו? ואמרו לו: יהודי בשם רבי אהרן לייב שטיינמן. כעבור תקופה נכנסה הרבנית תמר ע"ה לאדמו"ר ורשמה את שמותם לברכה, ושאלה אותו האם כדאי לה ולבעלה לעלות לארה"ק. השיב לה הרה"ק מסאטמאר: "אין כדאי משום שהציונים גרים שם וצריך מאוד מאד להישמר ולהתרחק מהם". אמרה לו הרבנית: "בעלי הנו ירא שמים והוא ידע כיצד להישמר", ובתוך הדברים נקבה בשמו של בעלה. אמר לה הרבי: "אכן שמעתי אודות בעלך, רצוני להכירו".
ואכן רבנו נכנס אליו ושוחח עמו כתשע שעות. הוא נכנס אחרי תפילת שחרית וישב שם עד סוף היום סמוך לתפילת מנחה, כשבסיומו הפטיר בפני הרבנית: "כן, אכן הוא ירא שמים בתכלית… הא! ניכר בו שהוא קדוש מרחם…" (פרטי המעשה נשמעו מכלי ראשון מפי ת"ח נאמן ששמע כן מהרבנית ע"ה בערוב ימיה, והדברים ידועים לזקני חסידי סאטמאר מאותם הימים.)
עליה לארץ ישראל
באותה שיחה דן האדמו"ר זצ"ל עם רבנו האם כדאי לו (לאדמו"ר) לעלות לארץ ישראל, ורבנו אמר לו שלדעתו אין זה כדאי. בסיום השיחה ביקש ממרן זצ"ל לקחת מכתב עבור חתנו מזיו"ר האדמו"ר רבי חיוט"ל טייטלבוים מסאסוב זצ"ל שעלה לארה"ק, שבו מתייעץ עמו האם לעלות לארץ. ואכן רבנו עלה לירושלים והלך יחד עם הגרי"ד בן הגרי"ז להאדמו"ר מסאסוב ושוחח בעניין זה. וכתב רבנו לאדמו"ר מסאטמאר זצ"ל במכתב את מסקנת הדברים, שכיון שבכוונתו של האדמו"ר מסאסוב ללחום כנגד כוונותיהם של הציונים, ראוי כי הוא (אדמו"ר מסאטמאר) ישאר בחו"ל, וכך הם ילחמו יחדיו זה מכאן וזה משם…
והמשיך וכתב לו רבנו: ראיתי אדמו"רים מרובים וחסידים מועטים, כעת, לאחר השואה קיימת תשתית לחסידות כי כולם משקמים את חצרותיהם. אך יש חשש שאם כ"ק האדמו"ר יגיע לארץ הקודש, הרי שהמונים ינהרו אליו ואחרים אודים מוצלים מאש – ייצאו נחסרים. לעומת זאת באמריקה היהדות היא גדולה מאוד וזקוקה להנהגה רוחנית יש כר נרחב לפעילות והצלה. וכן כדי להקים כאן 'ממלכת תורה' צריך משאבים כספים, וכאן בארץ אין מספיק גבירים בשביל זה, לכן עדיף להיות בארה"ב, שם יש גבירים שיעזרו בדבר זה להקים 'ממלכת התורה'. וסיים מכתבו שאינו יכול לתת עצה לאדמו"ר אלא עליו לבוא ולראות בעצמו את הארץ. כעבור תקופה עלה האדמו"ר לארץ, ואז שוב נכנס אליו רבנו ושוחח עמו ארוכות, והחליט האדמו"ר לעבור לחו"ל.
צער על פטירתו
בעת פטירתו של הרבי מסאטמאר לא ידע רבנו מנוח מהאבדן לדור בהסתלקותו של אדם גדול, ואז אמר כי כאשר היה בחדרו בשווייץ נוכח לראות, כי ה'סאטמאר רבי' יודע את כל התורה כולה. וכך ישב רבנו בחדרו ונאנח על הסתלקותו של גאון צדיק כמותו, שהיתה לו ההזדמנות להכירו מקרוב (מפי בן רבנו הגר"מ שליט"א).
(כאיל תערוג – שופטים תשע"ד)