סיפר רבי פרץ סטניצקי: זכורני פעם אחת בבין הזמנים באתי עם אבי ז"ל אל בית המסחר הגדול שנוהל ע"י אחותי, שהיה רגיל אבא מידי פעם לבוא לראות שהכל כשורה. ובאותו מעמד נכנס גוי אחד, פוייער, ושואל ומבקש אם יש צעיף גדול ורחב, מצמר. אחותי פעשקא הי"ד מפנה אותו אל המדף של הצעיפים ואמנם הגוי בחר לו צעיף גדול ורחב ובא לשלם. תוך כדי שהוא עומד שם שואל אבי בלע"ז: זאג מיר פעשקא, דאס איז רייענע וואל? – האם זה צמר נקי? לא, היא משיבה, זה רק 80 אחוז צמר.
ניגש אבי אל הגוי ואומר לו: אדון, אני מציע לך לא לקנות את הצעיף, זה לא בשבילך. הגוי שמע לאבי, הניח את הצעיף ויצא. ואכן פנתה אחותי אל אבא כביכול בטרוניה: למה אתה מבריח את הקונים? ואבא השיב: היות שהגוי הלוא ביקש צעיף מצמר נקי, ואם אכן אי פעם יתברר לו שצעיף זה לא צמר נקי, על אף שלא מורגש ואין כ"כ חשש שיבדקו, מ"מ יוכל לצאת מזה ר"ל חילול ה', ויגידו שכל היהודים שקרנים ורמאים. כל העסק שלי לא שווה בשביל חילול ה' אחד.
(ארחות פרץ)