שאלות מעניינות בהלכות סוכה, מתוך הביאורים ומוספים במשנה ברורה במהדורת דרשו
האם מותר לסכך ב'פלָפונים', במחצלות ובסכך 'קיינעס'?
חז"ל אסרו לסכך בקורות עץ שרוחבן ארבעה טפחים (32-38.4 ס"מ, לשיטות השונות) ויותר, כיון שהן דומות לקורות המשמשות לתקרות בתים, וקיים חשש שמתוך כך יבוא האדם לשבת בסוכות תחת תקרת ביתו, הפסולה מן התורה אף כשהיא עשוי מקורות עץ בלבד, שהרי המצוה היא לשבת בסוכה, דירת עראי, ולא בבית בו דרים כל ימות השנה. איסור זה מכונה 'גזירת תקרה'. 'גזירת תקרה' הנ"ל נאמרה רק ביחס לקורות וקרשים וכדומה, ולא ביחס לענפים, ולכן מותר לכתחילה לסכך בענפים רחבים, בכל רוחב שהוא. לאידך גיסא, בקורות עץ, נהוג שלא לסכך כלל, אף כשרוחבם פחות מארבעה טפחים; ובירושלים נהגו לסכך ב'פלָפונים' (= נסרי עץ דקים וארוכים), ויש שהורה אף לבני ירושלים להעדיף רכישת סכך רגיל על פני רכישת ה'פלָפונים'. כמו כן, מחצלות העשויות מנסרי עץ דק ('דִּיקְט', 'לְבִיד'), יש שהורה שאין לסכך בהן משום שהן דומות לנסרים שרוחבם ארבעה טפחים; ויש שכתבו שכיון שנסרים אלו אינם דומים לתקרה כלל, מותר לסכך בהם; אך יש מהם שחשש להקל בזה למעשה. וסכך 'קיינעס' המצוי בזמננו, כשר לסיכוך לכל הדעות, כיון שהקנים שמהם הוא עשוי, אינם משמשים כלל לייצור תקרת בתים.
[שו"ע תרכט, יח ומשנ"ב, מה; ביאורים ומוספים דרשו, 10, 33 ו־37]
האם מותר לישון בסוכה במיטת קומתיים?
מותר לישון בסוכה תחת שולחן או מיטה שגובה החלל שתחתיהם פחות מעשרה טפחים (80-96 ס"מ, לשיטות השונות), ואומנם, גג קבוע נחשב כ'אהל' גם כשגובהו פחות מעשרה טפחים, אך כלל זה הוא רק בגג המיועד לשימוש תחתיו, ולא בכזה המיועד לשימוש על גביו, כמיטה וכשולחן. ויש שהורה להקל אף במיטה התחתונה שבמיטת קומתיים (שאין בה גובה עשרה טפחים בין שני המיטות), משום שהמיטה העליונה אינה מיועדת לשמש כגג לזו שתחתיה, אלא כמיטה לשוכב על גבה. אולם אם גובה החלל שתחת השולחן או המיטה הוא יותר מעשרה טפחים, אין לישון תחתיהם, והעושה כן לא יצא ידי חובתו, כיון שהשולחן והמיטה נחשבים כ'אהל' בפני עצמם, והישן תחתיהם אינו נחשב כישן בצל הסוכה; ונחלקו הפוסקים אם דין זה הוא מדאורייתא או מדרבנן.
[שו"ע תרכז, א, ומשנ"ב א, ג ו־ח ושעה"צ, א; ביאורים ומוספים דרשו, 2, 3 ו־9]
מהי חומרת 'מעמיד דמעמיד' בסוכה?
דבר הראוי 'לקבל' טומאה, בין מדאורייתא ובין מדרבנן, פסול לסיכוך. ואף הדפנות והקורות שהסכך מונח עליהן, וכן שאר המחזיקים הישירים של הסכך – המכונים בפוסקים בשם 'מעמיד' – לכתחילה אין לעשותם מדבר הראוי לקבל טומאה, מחשש שמא יבואו לסכך במעמיד עצמו; ונחלקו הפוסקים אם מותר לעשותם מדבר שאינו ראוי לקבל טומאה אך פסול לסיכוך מטעם אחר. והגדרת מעמיד היא – דבר שהסכך אינו עומד בלעדיו, אך דבר שהונח תחת הסכך או על גביו לתוספת חיזוק בלבד, אינו נחשב למעמיד. לעומת זאת, 'מעמיד דמעמיד', דהיינו הדבר המחזיק את מחזיקי הסכך, מותר לכתחילה לעשותו מדבר הראוי לקבל טומאה, וכך נהגו רבים מגדולי ישראל – לחזק את המעמיד בדבר הראוי מקבל טומאה. אולם לדעת החזון איש – מעמיד דמעמיד דינו כמעמיד עצמו; ויש שכתב שלדעתו גם 'מעמיד דמעמיד דמעמיד' דינו כמעמיד; ברם, אף לדעתו מותר להעמיד את הסכך על גבי דפנות שחלקיהם מוצמדים בדבק, כיון שהדבק בטל לעץ וגם אינו ראוי לסיכוך, ואינו נחשב כמעמיד.
[שו"ע תרכט, ב, ז ו־ח, ומשנ"ב, ז, כב ו־כו; ביאורים ומוספים דרשו, 14 ו־20]
האם מותר להקים סוכה בקרקע ציבורית בחו"ל?
אין להקים סוכה בקרקע של רבים כאשר הם מקפידים על כך, ואין לברך על הישיבה בסוכה הבנויה באופן זה. והאחרונים דנו לגבי הקמת סוכות ברחוב בחוץ־לארץ, במקומות בהם רוב התושבים גויים ואינם מוחלים על השימוש בקרקע הרבים כשטח לסוכה; ויש שהחמיר בדבר, אולם רוב הפוסקים כתבו שמותר להקים את הסוכות ברחוב ואף לברך עליהן, ובפרט במקומות בהם יש אישור מהשלטונות להקמתן. ויש שכתב שבארץ־ישראל, בה השלטון כיום בידי יהודים המחויבים במצות סוכה, מותר להקים סוכות ברחובות הערים אף ללא אישור השלטונות והרשויות המקומיות; וכן בבנין של דיירים יהודים – אין צורך לבקש את רשות השכנים להקמת סוכה בחצר המשותפת, כיון שזו דרך השימוש בחצר זו.
[סעיף ג, ס"ק י וביה"ל ד"ה וכן] [ביאורים ומוספים דרשו, 12]
מה, מתי, איך וכמה, אסור לאכול מחוץ לסוכה?
מותר לאכול אכילת עראי מחוץ לסוכה, כיון שגם בכל ימות השנה מצוי הדבר שאוכלים אכילת עראי מחוץ לבית, ואם כן, אין אכילה זו סותרת למצות "תשבו – כעין תדורו". אכילת עראי פירושה – לחם בכמות הפחוּתה מ'כביצה' (45-53 סמ"ק, לשיטות השונות), או פירות, בשר, דגים ומאכלי חלב בכל כמות שהיא. כמו כן, מותר לשתות מים ומשקאות קלים ללא הגבלה מחוץ לסוכה. והמקפיד לאכול ולשתות דוקא בסוכה 'הרי זה משובח'. יש שכתבו שהעושה כן מקיים בכך את מצות הישיבה בסוכה; יש שכתבו שאינו מקיים את מצות הישיבה בסוכה, והמעלה בהקפדה זו היא שעל ידהּ לא יטעה ויאכל אכילת קבע מחוץ לסוכה; ויש שצידד שיש בכך מעלה של 'חיבוב מצוה' בלבד. ברם, עוגה, או תבשיל העשוי מִדָגָן, בכמות הגדולה מ'כביצה' – חובה לאוכלם בסוכה, אך אין לברך עליהם 'לישב בסוכה' אלא כשנאכלים בדרך 'קביעות', כלומר, כארוחה בפני עצמהּ, או בהתקבצות של מספר אנשים לארוחה, וכן כשהעוגה נאכלת כ'סעודה' שלאחר הקידוש בשבת בבוקר, או שהאוכל משתהה בסוכה לאחר אכילתה. ואף בבשר, דגים, ביצים, מוצרי חלב, וכדומה, כשהם נאכלים ב'דרך קביעות' – ראוי להחמיר ולאוכלם בסוכה, אך אין לברך עליהם 'לישב בסוכה'. ואדם הנמצא באמצע סעודתו – יתכן שאסור באכילת מאכלים שאין צורך לברך לפניהם במהלך הסעודה – דגים, מרק, בשר ותוספות שונות – או שתייה, מחוץ לסוכה, מכיון שהם נחשבים כחלק מהסעודה.
[שו"ע תרלט, ב, משנ"ב, יב, יג, טו ו־טז, ביה"ל ד"ה אם, ושעה"צ, כט; ביאורים ומוספים דרשו, 16, 18 ו־20]