ריח של חמץ שנספג במאכל כשר לפסח

השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א

באיזה אופן ריח של חמץ אסור גם לדעת המתירים? • מתי לא שייך 'ריחא'? • ומה נפסק להלכה בדין 'ריחא'? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תמ"ז סעיף א' ברמ"א במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

בשאר איסורים שבתורה קיימא לן, 'ריחא לאו מילתא היא', דהיינו, ריח של איסור שנספג במאכל של היתר, המאכל של היתר לא נאסר, והשאלה היא, מה הדין בריח של חמץ שנתערב ונספג במאכל של היתר, האם המאכל נאסר או שהמאכל מותר, מצד אחד אפשר לומר, שחמץ הוא כשאר איסורים שבתורה, וריחא לאו מילתא היא, ומצד שני, חמץ אוסר אפילו במשהו, וא"כ בריח של החמץ שנספג במאכל של ההיתר, יש שם משהו חמץ, מבואר, שנחלקו בזה השיטות, הדעה הראשונה מקילה וסוברת, שחמץ שווה לשאר איסורים, וריחא לאו מילתא היא, אא"כ במקום שאוסרים ריחא, כגון שהמאכל של היתר הוא חריף, והוא שואב לתוכו את הריח, והמאכל של ההיתר נאסר, שאז גם חמץ אינו יותר קל משאר איסורים, ומאכל של חריף ששאב לתוכו חמץ, הוא נאסר, ויש מחמירים וסוברים, שחמץ שונה בכך שהוא אסור במשהו, והריחא הוא בבחינת משהו, אבל במקום שלא שייך ריחא, גם המחמירים מתירים, וכגון בתנור קטן, שהמאכלים של ההיתר והאיסור פתוחים, אבל אם התנור גדול ופתוח, או שאחד מהמאכלים היה מכוסה, אין להחמיר בזה.

להלכה מביא המ"ב, שבהפסד מרובה אפשר לסמוך על הסברא הראשונה, שגם בחמץ ריחא לאו מילתא היא, ואומר המג"א שהרמ"א התיר רק בתנור קטן ופתוח קצת, אבל אם הוא סתום לגמרי, גם בחמץ צריך להחמיר שריחא מילתא היא, ורוב האחרונים הסכימו שבהפסד מרובה, ובשעת הדחק וכגון לצורך שמחת יו"ט, יש להקל בדיעבד בצלי אפילו בתנור קטן וסתום לגמרי, שהריח של המאכלים שבתוכו הוא חזק.