יום שלישי ב' בשבט תשע"ט
רחוב המקורֶה חלקית – האם נחשב לרשות הרבים?
איזוהי רשות הרבים מדאורייתא? רחובות ושווקים הפתוחים משני עבריהם להילוך הרבים, ודרכים בין־עירוניות; שאינם מקורים, נמצאים במקום שאינו מוקף חומה, ומידות אורכם ורוחבם הן שש עשרה אמה (אמה = 48-57.6 ס"מ, לשיטות השונות) לפחות. אם רובהּ של רשות הרבים מקורה, נחשב החלק הבלתי מקורה לרשות הרבים, אף כשבפני עצמו אין בו רוחב שש עשרה אמה.
תנאים אלו להגדרת רשות הרבים נלמדים מרשות הרבים שהיתה במדבר, במעשה המשכן, שממנו נלמדות כל ל"ט מלאכות שבת; ושָׁם, במדבר, רשות הרבים לא היתה מקורה, ומקומהּ לא היה מוקף חומה, ומידות אורכה ורוחבה היו לכל הפחות שש עשרה אמה, שנדרשו למעבר העגלות למשא המשכן.
ורשות הרבים הנמצאת במקום המוקף חומה, נחשבת לרשות הרבים מדאורייתא רק כאשר היא עוברת בקו ישר משער החומה שבצדה האחד של העיר, אל שער החומה שבצדה האחר; ודלתות השערים אינן ננעלות בלילה. ודלתות שניתן לנועלן, ובפועל אינן ננעלות – נחלקו הפוסקים אם הן נחשבות כנעולות; ומדברי הרמ"א משמע שאינן נחשבות כנעולות.
[שו"ע שמה, ז, משנ"ב יז, יח, יט, כ, ו־כב, ושעה"צ יח; ביאורים ומוספים דרשו, 18 ו־19]
כביש ראשי – האם נחשב כרשות הרבים?
לדעת ראשונים רבים, רשות הרבים מדאורייתא היא רק כזו הנמצאת בעיר שעוברים בה 'שישים ריבוא' – שש מאות אלף – איש בכל יום, ככמוּת האנשים המינימלית שהיתה מצויה ברשות הרבים שמדבר, על פי המספר המפורש בתורה.
ויש שהורו כי לדעה זו, בעיר שלא מצויים בה שישים ריבוא כי אם בצירוף זרים הנכנסים לתוכה – רק הרחובות המשמשים את הזרים נחשבים לרשות הרבים.
ואם חלק משישים הריבוא נוסעים ברכב, או ברכבת – יש שכתב שכיון שהם נמצאים ברשות היחיד, אין זה נחשב שהם עוברים ברשות הרבים; ויש חולקים.
ויש שמפרשים שאין הכוונה לשישים ריבוא ממש, אלא הכוונה שרשות הרבים היא דרך מרכזית הפתוחה למקומות רבים, והומָה אדם; וכמו כן, יש אומרים כי אף לדעה זו, דרכים בין־עירוניות, נחשבות כרשות הרבים גם כשלא עוברים בהן שישים ריבוא.
ברם, לדעת ראשונים רבים אחרים, כל רחוב שמצויים בו רבים, אף אם הוא בעיר שעוברים בה פחות משישים ריבוא – הריהו רשות הרבים מדאורייתא. ולמעשה, יש להחמיר; אך במקרה שיש סיבה נוספת להקל, ניתן להקל.
[שו"ע שמה, ז, משנ"ב כג, וביה"ל ד"ה שאין; ביאורים ומוספים דרשו, 21, 23 ו־24 (וראה עוד שם)]
האם בזמננו יש רשות הרבים דאורייתא ברחובות שבתוך הערים?
רשות הרבים שהקיפוה במחיצות, והרבים מהלכים כדרכם דרך פתחים שבמחיצות – נחלקו תנאים אם מחמת המחיצות היא נחשבת כרשות היחיד, או שהילוך הרבים 'מבטל' את המחיצות מבחינה הלכתית, והיא מוסיפה להֵחשב כרשות הרבים. ונחלקו ראשונים ואחרונים כמי ההלכה.
ויש מגדולי האחרונים שכתב – לפי הדעה שהילוך הרבים אינו מבטל את המחיצות – כי בזמננו, כל הרחובות שבתוך הערים נחשבים מדאורייתא לרשות היחיד, כיון שצורת הבנייה וסדר הרחובות יוצרים שלוש מחיצות הלכתיות לכל רחוב; ורק מדרבנן – מפני שיש להם מחיצות בשלושה צדדים בלבד – יש צורך ב'צורת הפתח' בצד הרביעי כדי להתיר את הטלטול בתוכם; ואם אכן הותקנה בצד הרביעי צורת הפתח כדין – כגון בשני עמודים וחוט מתוח על גביהם, כנפוץ בעירובין שבזמננו – מותר לטלטל בתוכם.
ורחוב שמחיצותיו מורכבות מצורות הפתח בלבד – לכל הדעות הילוך הרבים מבטל את מחיצותיו; ועל כן, עירוב שכולו צורות הפתח מועיל רק למקום שמדאורייתא אינו נחשב לרשות הרבים.
[ביה"ל שמה, ז, ד"ה שאין; ביאורים ומוספים דרשו, 25]