א'-ב' של ליל שבועות!
מאת: בנימין חינקיס
מאז שכתבתי את הטור הזה לפני כמה שנים (איך שהזמן רץ!) אני מקבל מידי שנה 'תזכורות', מאנשים שונים מלמדים, ר"מים ואפילו משגיחים – המבקשים שוב את פרטי המעשה. הוא כל כך ריגש אותי באופן אישי, וחדר גם לליבותיהם של הקוראים – כי אכן זה מקרה טהור ומתוק של בן של מלך זך וקדוש.
כמדומני שזכיתי כי טור זה על מעשה זה, אף נקבע במדור המיוחד אשר בלוח המיוחד 'דבר בעיתו' של הרב גנוט שליט"א בערך הנוגע למנהגי ליל שבועות.
כעת, לאחר שרבו ההפצרות, וגם בחלוף השנים, אני מפרסם אותו בשנית – הן לאלה שקראוהו ורוצים להיזכר בפרטים והן לאלה שהיו בעצמם אז תינוקות של בית רבן.
*
מוכר ונפוץ הוא המעשה אודות הבארדיטשובער זי"ע פעם בר"ה הורה הרה"ק רבי לוי יצחק מברטישוב, להתעכב לפני תקיעת שופר. כדרכו בקודש הוא היה בעל התוקע, אולם לאחר שאמרו שבע פעמים "למנצח לבני קורח" ופסוקי "מן המיצר קראתי", טרם תקיעת השופר ממש, כאשר הציבור הקדוש כולו עומד ונרגש, הניח לפתע הרבי את השופר מידו והמתין אחוז שרעפים.
הקהל עומד ותמה, עומד ונחרד מגודל המעמד, וחש כי דברים בגו'. הרבי נוטל שוב את השופר בידו, אך לפתע מניחו שוב, וממשיך בפזמון נעימה שקטה.
כעבור דקות מספר, הפר הרבי את שתיקתו והסביר:
"למטה, אצל דלת בית הכנסת, יושב יהודי שהיה כל ימיו שבוי בין העכו"ם ולא ידע כלל להתפלל. כשראה שהכל מתפללים נתמלא קנאה. מתחילה היה בוכה. אח – פנה אל הקב"ה בתמימות ובתחינה:, רבש"ע אתה יודע מקורן של כל התפילות היפות. אני אומר לך א' ב' ג' ד' וכו' ואתה תחבר לך בעצמך את התפילה הנאותה.
"עכשיו", הסביר הרבי מברדיטשוב לקהל עדתו בהתרגשות עצומה, "עוסק הקב"ה בחיבורן של התפילות מן האלפבית של אותו אדם. לזאת, צריך להמתין"..
*
על מעשה זה נוסיף במטותא את הגמרא במסכת מנחות (כט:) המתארת את עלייתו של משה רבנו למרום, כדי לקבל את התורה: "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות"…
מאמר המשתלב היטב עם אותו מעשה כאשר הקב"ה משתעשע באותיות התורה הקדושה.
*
נזכרתי במעשה ובגמרא האמורים, משום מעשה שהיה בו נתקלתי בליל שבועות.
זו השנה השנייה ברציפות בה שמתי פעמי יחד עם שני בני לבית הכנסת בו מתקיים לימוד 'מתמידים' לילדים. מסגרת לימודית מפתיעה וייחודית, מרגשת ומפליאה. בבית הכנסת יושבים למעלה מ300 (!) ילדים בגילאי 9 עד 13 לערך ושוקדים על תלמודם משך כל הלילה, החל מהשעה 23:00 ועד לעלות השחר.
המארגן, איש בעל חזון ומעוף, בעל כריזמה מיוחדת ונוכחות רבה, ממנה 'משגיחים' מטעמו, המסיירים בין טורי הלומדים העמוסים, ומעניק נקודות זכות על לימוד בהתמדה וכמובן מיני מגדים וחטיפים כדי לעודד ולדברן.
מחזה מרהיב ומיוחד כאשר 99% מהילדים לומדים זה עם זה בחברותות, למעט 3 או 4 אבות שמצטרפים ללמוד עם ילדיהם. אני מגיע כאמור עם ילדי, כאשר בפעם הראשונה באתי לבחון את השטח ומכאן ואילך, כי איני מוכן לוותר על הלימוד החווייתי, העוצמתי והמדהים.
מה אומר לכם – פשוט תענוג צרוף. המארגן, יודע לגשת אל נפש הילדים, והיכל בית המדרש כולו מלא חיות וקול הלימוד מהדהד בו ברמה ללא הפוגה.
בעוד שבלימוד אישי, בית כנסת רגיל, העייפות די משתלטת על העניינים ככל שנוקפות השעות, וצריך "למשוך" את הילד (ולעיתים גם את ההורה) כדי להישאר ער ובעיקר ערני, הרי שב'מתמידים' המדובר, יש אוירה מחשמלת ותוססת. הלילה גדוש בלימוד, בלי סימני עייפות כלל!
איך הוא עושה את זה, הרב-המארגן?!
ובכן אתאר בקצרה: במקום מתבצעת חלוקה של מנות-מנות, בכל פעם ברבע שעה. הלימוד עצמו רצוף ומתחלק לשני חלקים, בתחילת הלילה ובסופו, אך כל רבע שעה, יש עידוד ודרבון.
הלומדים אפילו לא שמים לב, אך המארגן טופח בחוזקה על הבימה כל 15 דקות, ומכריז בקול: "עכשיו מתחיל מבצע נקודות" – במהלכו מחלקים המשגיחים נקודות לימוד והתמדה לנוכחים: או למשל "עכשיו מתחיל מבצע חלוקת ממתק גדול ל3 ילדים בכל טור", ואז המשגיחים הצעירים, נוטלים חטיף כלשהו בעל נוכחות, מסתובבים עמו בין הטורים, תרים אחר המתמיד שנראה בעיניהם, ומעניקים לו את השקית התפוחה.
הילדים כאמור לא שמים לב לשיטה, אך מדובר במתכונת קבועה. כל רבע שעה הפוגה קלילה של כמה שניות, אך מיד לאחריה זועק המארגן את כרזת ההיכר "וייטערררררררר!" (הלאה באידיש) – שאחריה קול הדממה ששרר לפני שניות כד להקשיב לדבריו, מתנפץ באחת להמולת לימוד מתוקה ותוססת.
המארגן פשוט "משחק" עם הזמן והלומדים, ויוצר כל העת מתח, הכוונה הסברים מבצעים וחלוקת חטיפים, המותירה את הכל ערניים ותוססים. פשוט נפלא.
בשעה 1 אחר חצות, נמסר שיעור המורכב מסיפורי צדיקים ומעשיות נלבבות, המאפשר אתנחתא מן הלימוד האישי, תוך הנאה מחידודים, משלים ומעשיות נפלאות, העמוסים במוסר השכל השווה לכל נפש.
שעה מאוחר יותר, מתגודדים מאות הלומדים הצעירים בגינה הסמוכה, בסדר ובשקט מופתיים, שם מתבצעת חלוקה מאורגנת של קרטיבים משיבי נפש, מיני מתיקה ומגדים לרוב. כעבור 20 דקות, חוזרים לספסל הלימודים במשנה מרץ, עד כמחצית השעה לפני עלות השחר.
בחצי השעה האחרונה, מתבצעת חלוקת חטיפים בכמות אדירה, החל מנשנושי חטיפים מארזים סוכריות, טופי ושאר מגדים המלהיבים את נפש הילד.
הלומדים מקבלים תמורה מלאה להתמדתם, וחשים כי מעריכים את מאמציהם ובכך מותירים אותם עם טעם נפלא בפה ובלב, לקראת השנה הבאה.
אבל זה לא הכל! במוצאי החג מתקיימת הגרלה על אופניים, בה זוכה אחד מן הנוכחים, וכעבור מספר שבועות, זוכה כל ילד בפרס נאה, כמספר הנקודות שצבר במהלך הלילה. אם זכה גם בנקודות 'מצוין' – רב שכרו אף יותר…
זה היה על רגל אחת, התיאור של אותה חברת מתמידים נפלאה, הגורמת למאות לומדים בגילאי הילדות להתמיד במשך שעות רצופות, לאורך הלילה – בלי הפסקה (מלבד הפסקה קצרה לחלוקת הממתקים המרוכזת), בהתלהבות מדהימה.
בנקודה זו, אחוזר לאותו תיאור בו פתחתי:
המעשה אודות הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בנוגע לאותו יהודי שמלמל את הא'-ב' וביקש מהקב"ה שיחבר ממנה תפילה כחפצו, המעשה הזה עלה בזיכרוני, כשנתקלתי בדומה לו, כאן ועכשיו, בליל שבועות של שנת תשע"ב.
יושב אני בספסל ליד ילדי, ועמנו עוד כמה ילדים הלומדים זה עם זה בחברותא. בספסל המקביל אלינו, אני מבחין בתחילת הלילה בינוקא בן 5 בלבד היושב בקצה הספסל קרוב אלינו.
זה היה נראה לי מוזר. כל הלומדים בגילאים בוגרים הרבה יותר, לומדים המה משניות או גמרא, אך ילד בן 5 בלבד?! מה הוא עושה כאן?
מסוקרן, מביט אני לעבר הילד. אחיו הגדול יותר יושב לידו, אך הוא שקוע בתלמודו עם רעהו. הפעוט יושב, כשרגליו הקטנות בקושי עוברות את ספת הספסל הרחב, והוא מביט לעברי בעיניו הגדולות.
הוא ממלמל.
אני מטה אזני כדי לשמוע מה אומר לעצמו, ואני נתקל בהברות מהירות הנפלטות מפיו בצרורות.
אני מתאמץ, ומנסה לקרוא את שפתיו, ואז אני קולט: הוא ממלמל את כל הא'-ב' לפי הסדר, בעל פה, ובמהירות. זה מה שהוא יודע! הוא לא יודע לקרוא, הוא לא יודע ללמוד. הוא יודע רק א'-ב'. וזה מה שהוא ממלמל. והוא חוזר על האותיות שוב ושוב, ושוב ושוב ושוב ושוב: … רי"ש. שי"ן. שי"ן. תי"ו. תי"ו.
הוא לא מדלג על שום אות, וחוזר:
אל"ף. בי"ת. בי"ת. גימ"ל. דל"ת. ה"א. וא"ו. זי"ן. חי"ת. טי"ת. יו"ד. כ"ף. כ"ף. כ"ף סופית. למ"ד. מ"ם. מ"ם סופית. נו"ן. נו"ן סופית. עי"ן. פ"א. פ"א. פ"א סופית. צד"י. צד"י סופית. קו"ף. רי"ש. שי"ן שי"ן. תי"ו. תי"ו
וחוזר מתחילה:
אל"ף. בי"ת. בי"ת. גימ"ל. דל"ת. ה"א…
והדבר הזה נמשך שלוש שעות! שלוש שעות שהינוקא חוזר ומשנן ממלמל ושונה שוב ושוב. ללא לאות. הוא אמנם פיהק בשעה 1:30 בלילה, ובתכיפות מאוחר יותר, אך לא אמר נואש! זה מה שהוא יודע וזה מה שהוא לומד!
התרגשות אחזה בי, צמרמורת לפתה אותי. התרגשות מדהימה.
יושב לו ילד קטון, שאינו יודע קרוא וכתוב, בקושי את האל"ף בי"ת הוא יודע. לפני פתוח סידור רגיל, בדף הראשון, היכן שמשורטטים כל האלפ"א בית"א, אך הוא אפילו אינו חונן אותו במבט. הוא אומר את כל הסדרה פעם בדקה, כך שהוא חוזר עליה מאות פעמים. בוודאי אינו צריך הוא להסתכל בסידור. הוא משנן הכל על פה. שוב ושוב, ושוב ושוב…
מן הסתם תסכימו עמי כי לו היה הבארדיטשובער רואה מחזה שכזה, בוודאי היה ממליץ אף על ילדון חמד זה: "בשמים עכשיו הקב"ה מחבר מן האל"ף בי"ת הטהור הזה, את הלימוד הנפלא והמרומם מכל"..
(המודיע)