"מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי… וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" (ויקרא כ"ג ב'-ג')
ה"ספורנו" מבאר את המילים "מקראי קודש", שהכוונה שיש לעשות במועדות אספות עם לעסקי קודש, ואם אכן ישראל עושים כך – "אלה הם מועדי", מועדים שה' יתברך רוצה בהם. אבל אם המועדות יהיו "מקראי חול", וישראל יעסקו בהם בחיי שעה ובתענוגות בני האדם בלבד – מועדות שכאלו לא יהיו "מועדי"! על מועדות כאלו נאמר (ישעיהו א, יד) "חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי".
רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל, הבחין פעם אחת באחד מזקני ירושלים וצדיקיה, רבי אברהם ויספיש, שלא יצא כל ימיו משכונת "מאה שערים", והנה הוא רואה אותו הולך ברחוב יוסף בן מתתיהו לכיוון רחוב יפו. בהגיעו לרחוב יפו, נעצר ליד לוח מודעות, והחל לקרוא את המודעה התלויה על גביו. בהיותו קצר ראיה הוא התקרב מאוד עד ללוח, ולפתע אף הוציא פנקס, והעתיק את המודעה שהתפרסמה שם. במודעה היתה פרסומת על ריקודי עם שיתקיימו בים המלח, בתאריך זה וזה, ואוטובוסים ייצאו ממגרש הרוסים בשעה זו וזו. כל לוח המודעות היה מלא במודעות כאלו, ולא היתה תלויה בו שום מודעה אחרת!
בדרך לא דרך הצליחו "להוציא" מרבי אברהם ויספיש את סודה של המודעה:
"התאספנו יחד, בני החבורה הקדושה, וחשבנו כמה צער יש לשכינה הקדושה מאירועים שכאלו. אנשים מסכנים, אומללים, תינוקות שנשבו, נוסעים למקום פריצות, ומתנהגים בפריצות. על כן החלטנו שבאותו זמן שהם מתאספים לנסוע לים המלח – אנו מתאספים יחד לעשות נחת רוח לבורא, כנגד הצער שנגרם לו מההתאספות שלהם.
בכל שבוע יוצא אחד מאיתנו, לפי התור, ובודק במודעות את השעה בה הם מתאספים. באותה הפעם שראו אותי מעיין במודעה – היה זה בתור שלי"
ממש געוואלדיג!
כמה נחת רוח יש לבורא עולם כשמתאספים יחד לעסקי קודש. "מקראי קודש"!
שלא יהא דיבור של שבת כדיבור של חול
מלבד איסור עשיית מלאכה בשבת, יש להקפיד ביום זה גם על "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" (ישעיהו נח, יג), כמו שדרשו חז"ל (שבת קיג ע"ב): " 'ודבר דבר' – שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול". חז"ל התבטאו על כך מאוד בחריפות, ואמרו (בירושלמי): "בקושי התירו שאלת שלום בשבת", אבל לדבר דברים של חול בשבת – זה ודאי אסור!
בעולם רווח היתר טפשי, היתר של רב הונא (יומא פו ע"ב) : "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר"… ומהו אותו היתר טפשי? מדברים כל דבר אסור, ומוסיפים את המילים "נישט אין שבת גערעדט" [לא מדברים על זה בשבת]…
יהודי הולך בשבת בבוקר לבית הכנסת עם הטלית, ובדרך פוגש את חברו, אומר לו: "משה, האוטו שלך, נישט אין שבת גערעדט, אבל אתה רוצה למכור אותו? כמה אתה רוצה עבורו?"
אומר לו החבר: "נישט אין שבת גערעדט, חמשת אלפים ₪"…
אומר לו: "נישט אין שבת גערעדט, אבל אני אחשוב על זה".
מגיע למנחה אומר לו: "משה, נישט אין שבת גערעדט, אבל אני מסכים לקנות את האוטו", והלה עונה לו: "נישט אין שבת גערעדט, אבל כבר מכרתי אותו"…
סוחרים, עושים הכל – ורק מוסיפים: "נישט אין שבת גערעדט"…
עלינו לדעת כי זהו איסור גמור! כמו שמישהו יאמר: "נישט לשון הרע גערעדט, אבל ההוא שייגץ גדול"… כך הוא בדיוק כשמתכננים דברים בשבת ורק מוסיפים "נישט אין שבת גערעדט" – אבל אתה הרי כן מדבר בשבת! יתירה מזו כתוב בחז"ל: אמנם הרהורים מותרים, אבל מידת חסידות גם לא להרהר. שיהא בעיניך כאילו כל מלאכתך עשויה.
הגמרא מספרת על חסיד אחד שעבר על יד כרמו וחשב שאחרי שבת צריך לעשות גדר לסתום את הפרצה. אחר כך נמלך בעצמו: 'מה פתאום חשבתי בשבת על מלאכות? לא אתקן זאת!' מספרים חז"ל שנעשה לו נס, וצמח בפירצה אילן צלף דוקרני שחסם אותה.
כל זה במחשבה – אבל דיבור ודאי אסור. "ודבר דבר". קדושת השבת!
(מתוך 'יחי ראובן')