סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל (בשיחה עם הרב א' חפץ, מוסף שבת קודש שמיני תש"ע): הגאון הגדול רבי מיכל פיינשטיין זצ"ל סיפר על רבי קלמן אברהם גולדברג זצ"ל, מזקני תלמידי מרן הסבא מנובהרדוק זצוק"ל, שבתקופה שבין שתי מלחמות העולם, כאשר הרגו משתמטים ומבוקשים ללא דין ודיין, הוא נתפס על ידי קבוצת חיילים מופרעת, ואחד החיילים לקח אותו לצידי מגרש כדי לירות בו.
רבי קלמן אברהם פנה ואמר לחייל: "אם ריבונו של עולם לא ירצה שתירה, אז לא תירה בי". החל החייל לכעוס: "מה אתה מבלבל את המוח? עמוד ישר!". השיב רבי קלמן אברהם: "אני רק אמרתי לך כי אם ד' לא ירצה, לא תוכל לירות".
"עמוד ישר!" פקד עליו החייל בצרחות. לחייל היה אקדח שפעל על ידי גלגול קפיץ המשחרר את הקליע למטרתו. החייל גלגל, ניסה ולא הצליח. ניסה שוב ושוב, עד שזרק את אקדחו לארץ וצעק: "לך מכאן יהודי מלוכלך מזוהם!" כך קילל ונטש את המקום.
"מובן מאליו", המשיך רבי ראובן, "כי כדי לשוחח בנוסח כזה ובשלוות נפש כזו עם חייל המכוון נשק, בהכרח לחיות בדרגות אמיתיות, לחוש בפנימיות הנפש שאין עוד מלבדו. כי אנו, אם חלילה מתגלגל לפתחנו איזה חשש של נזק לפרנסה או חלילה חשש לבריאות, האדם לא רגוע. חולפים יומיים של בהלה וחששות עד שהאדם מתחיל בכלל להיזכר ב'אין עוד מלבדו'. ומדובר בבעיה קטנה, לא בירייה למוות של חייל שונא יהודים.
"הם היו אנשים גדולים. אינני יכול לשכוח את קולו של מרן הסטיפלר זצוק"ל, קול האמונה. היה זה כאשר נכנסתי אליו עם חולה בכליותיו. נכנסנו, והוא החל להציע לו לשתות מים ממעיין בצרפת, 'וישע וואסר'. וכדרכו בקודש החל בסיפורו, וכך סיפר: 'לפני כמה שנים היה אדם שחלה באותה בעיה, ואמרתי לו לשתות מהמים הללו. בבית החולים צחקו מכל הענין ודחו את רעיון השתיה מכל וכל. הצעתי לו שישאל אותם האם זה מזיק, וכיון שאמרו שאין זה מזיק, הסכימו לבסוף שאפילו שאין בכך שום תועלת רפואית לדעתם, שישתה לרויה. הוא שתה מהמים והבריא. גם אתה תשתה מהמים הללו', הוסיף מרן הסטייפלר.
"האיש שאל אותו כמה ואיך לשתות, ומרן השיב כי אינו יודע, 'ואם רצונכם תשאלו את ד"ר רוטשילד והוא ידריך אתכם'. כאשר סיים את דבריו הגביה את קולו, ורק להיזכר בקולו הגדול עוברת צמרמורת בליבי: הוא הביט עליו והגביה את ידו בתרועה: 'היד ד' תקצר! היד ד' תקצר!' וטל של תחיה התפשט בחלל החדר. כי הדברים יצאו מפיו בכזה בטחון פשוט ופנימי באמת. אנשים כאלו, מכח גודל בטחונם יכלו להפליא פלאות של 'צדיק גוזר' אבל אנו לא זכינו לביטחון אמיתי בד' והלואי שיהיה.
"בגמ' בברכות (דף ל"ב), אמר רבי בר חמא ברבי חנינא, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל, שנאמר קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד'. נשאלת השאלה, ששמעתיה מהצדיק רבי עזרא ברזל זצ"ל: מדוע כאשר יתפלל שנית יהיו סיכויים נוספים שתתקבל תפילתו? הרי כבר התפלל ולא נענה.
"הסביר רבי עזרא בנוסח פרקטי מאד: משל למה הדבר דומה, יהודי דופק בביתו של עשיר ותחנוניו בפיו: 'ר' עשיר יקירנו, בתי הגיעה לפרקה ואין לי כסף להכניסה בברית הנישואין, אנא תסייע לי'. העשיר מגיב בהחלטיות: 'ידידי הנכבד, אין לי אפשרות'. אינו רוצה לתת לו כסף, או שבאמת אינו יכול, זו המציאות. הוא עוזב את המקום בכאב לב. 'טוב, אנסה ללכת למישהו אחר', מהרהר.
"לאחר חצי שעה הוא דופק שנית על דלתו של העשיר. 'ר' עשיר, עשה נא חסד, אני ממש מסכן, אין לי פרוטה לחתן את בתי'. העשיר מתפלא: 'לפני כחצי שעה כבר היית, וכבר שמעתי על מצבך העגום, למה חזרת שנית?' משיב היהודי: 'אומר לך את האמת, חשבתי וחשבתי, וראיתי שאין לי שום כתובת אחרת. אין. רק אתה. לכן נאלצתי לדפוק שוב'.
'בסדר, טוב, אנסה לעזור לך'. העשיר משתדל להשתתף בצערו. 'יחזור ויתפלל' משמעותו: אין לי כתובת אחרת. רבונו של עולם, אני חוזר אליך שוב. חננו מאיתך רפואה, גאולה, פרנסה. אין לי כתובת אחרת!"