"להיות שגריר של עולם התורה": השיחה של המשגיח ממיר שהובנה כעבור שלושה חדשים
הרב מפוניבז' היה מצטט את הגמרא בברכות: "אמר רבי יוחנן, בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה איש, מיד הוא כועס, שנאמר מדוע באתי ואין איש, קראתי ואין עונה". והיה מפרש את הגמרא כדרכו: גם אם יש תשעה – אם אין "איש", אין בעל יוזמה – לא יהיה מנין! אך אם יש, ולוּ אדם אחד – אבל הוא "איש", יהיה מנין…
ר' ירוחם, המשגיח הנודע של ישיבת מיר, העלה את ישיבתו לפסגות ודרש מכל אחד ואחד להיות "איש". באחד מהוועדים האחרונים שמסר בחייו לפני בין הזמנים אמר: "הבחורים שבים לבתיהם בכל רחבי פולין וליטא, בעגלות, ברכבות ובמכוניות. אתם מגיעים לעיר אחת, יורדים מהעגלה וממתינים לרכבת, הרציף הומה אדם. יהודים וגם נכרים. כשיראו אתכם יתקבצו סביבכם: בן תורה, איש מעלה, יש לו מה לומר, להקנות ולהנחיל. הרכבת מגיעה ואתם עולים לקרון – הנוסעים היהודים יישבו לצידכם, ממולכם, יעמדו סביבכם: בחור ישיבה, אישיות נעלה, ימשכו אליו כברזל למגנט!"…
הבחורים היו רגילים לדרשותיו ולדרישותיו, אך כעת חשו שזה רף גבוה מדי, ציפיה בלתי מציאותית בעליל!
כעבור שלושה חודשים נפטר ר' ירוחם. בין ההספדים הרבים שנישאו עליו היה הספדו של הרב מובשוביץ זצ"ל מוותיקי תלמידיו, שסיפר: "בסערת מלחמת העולם הראשונה גלתה ישיבת סלובודקה, וכשהסתיימה המלחמה התכוננו לשוב לסלובודקה. ה'סבא' שיגר מברק לתלמידו ר' ירוחם וביקש שישתדל לפתוח את ישיבת סלובודקה ולחדש את סדריה, כדי שהתלמידים לא יבואו לחלל ריק אלא מיד ישתלבו בלימודים.
"ר' ירוחם ירד בתחנת רכבת הקרובה, משם ועד לישיבה, מהלך כחצי שעה, הלך רגלִי. בעלי חנויות שראוהו, מיד סגרו את חנותם והצטרפו אליו. נפחים, סנדלרים, רצענים, בני נוער מובטלים ועוד ועוד. ר' ירוחם הגיע לבנין הישיבה כשיחד עמו הולכים שלוש מאות איש! עלה לישיבה ופתח בשיחה מוסרית, שלאחריה התיישבו שלוש מאות היהודים ללמוד תורה".
שמעו בני ישיבת מיר, והבינו. הוא לא דרש מהם דרישה מופקעת, אלא בדידו הוי עובדא. זה כוחו של "איש"!
(ע"פ והגדת)