"בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא ט"ז, ג')
הגאון מוילנא זצ"ל, מפרש את דבי התנא באבות (ב, א): "דע מה למעלה ממך: עין רואה ואזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים", שהם באים לתאר את ירידת הדורות: בתחילה היה הנביא נקרא 'רואה', "עין רואה", משום שהיה רואה ממש את הנבואה. וכמו שאומר הכתוב (ירמיהו א', י"א): "ויהי דבר ה' אלי לאמר מה אתה ראה ירמיהו ואמר מקל שקד אני ראה". וכן בהמשך: "ויאמר ה' אלי היטבת לראות".
לאחר מכן ירדו הדורות, שוב לא היה הנביא 'רואה', אלא בבחינת "אזן שומעת". הוא היה שומע באזניו את הנבואה ומעביר אותה לעם: "כה אמר ה'".
שוב ירדה הנבואה מדרגה: "וכל מעשיך בספר נכתבים"- כשנדרשת הכרעה מה לעשות במראה כזה או אחר, צריכים לפתוח ספר ולפי הפסוק שלו יודעים איך להתנהג.
כדי להבין מעט פרוש 'רואה' אספר לכם:
לפני שמונים שנה, חי בירושלים מקובל גדול, רבי אברהם עדס זצ"ל, שלמד בחברותא בשכונת הבוכרים את תורת הקבלה, עם הגאון רבי שאול דוויק, עליו השלום.
פעם אחת במהלך הלימוד, התעורר ביניהם ויכוח איך לפרש קטע מדברי הזוהר הקדוש. רבי שאול דוויק אומר פשט אחד, ורבי אברהם עדס אומר לא, הפשט אחר.
שאל רבי שאול את רבי אברהם: "מנין לך שהפרוש הוא כדבריך?"
השיב ואמר: "אני רואה עכשיו את האור של הדברים שאותם אני מדבר אליך, והוא נראה כך וכך!" והחל לתאר לו אותו, "ויש בתוכו כך וכך 'שמות', והוא מכיל כך וכך 'ספירות', וכלולות בו כך וכך 'מדות', ובהכרח שכך הוא הבאור!".
נו? התחלנו להבין מה זה "רואה"?
נמשיך עוד קצת: את בנו, הרב יעקב עדס זצ"ל, זכינו להכיר. הוא היה בא לישיבת 'פורת יוסף', זקן ושבע ימים, ומוסר שם שיעורים. הוא היה מקובל גדול, וגם חבר בית הדין העליון. רבינו עובדיה יוסף זצ"ל סיפר לי, שהוא למד אצלו בהיותו בגיל חמש עשרה.
רבי יעקב עדס ע"ה, השתדך עם בתו של הרב עזרא רפול זצ"ל. המנהג באותם הימים היה, שעל החתן לדאוג לכל צרכי החתונה. בדרך כלל החתן היה עושה אצלו בחצר או בבית את החתונה. וגם דואג לשכור איזשהו חדר קטן לגור בו.
דא עקא, לרבי יעקב לא היתה פרוטה לפורטה, וגם כסף לקנות בגד לחתונה לא היה לו. מועד החתונה מתקרב, ורבי יעקב שרוי בצער: אין לו פרוטה!
לילה אחד הוא ישב ולמד, והרהורים נוגים החלו לעבור במוחו: "אין לי בגד, אין לי נעלים". ואני מבקש שתבינו על אילו נעלים מדובר… היו רגילים אז לקנות נעלים משומשות ב'מחנה יהודה' בכמה גרושים… אך גם את זה לא היה לו…
ראשו נשמט על גבי ספר הרמב"ם, שהיה פתוח לפניו ובו למד, והוא נרדם מרוב עייפות. בחלומו נגלה אליו זקן אחד, נשוא פנים ואמר לו: "רבי יעקב! אל תדאג! מחר יבוא יהודי מחוץ לארץ, יביא לך מעטפה ובתוכה כל הוצאותיך לחתונה".
-"ומי אתה?", שאל אותו רבי יעקב.
-"אני הרמב"ם! ראיתי שאתה בצער, ועל כן באתי להרגיע אותך!"…
רבי יעקב התעורר, ומיהר לספר לאביו דברים כהווייתם: "לפני שעתיים ישבתי ולמדתי בספר הרמב"ם. לפתע התחלתי לבכות, מרוב צער על כך שאין בידי מאומה לצרכי החתונה. ובתוך כך נרדמתי. בחלומי התגלה אלי איש זקן, ואמר לי שהוא הרמב"ם, וגילה לי כי מחר אקבל מעטפה"…
אביו, רבי אברהם זצ"ל, לא התרגש כלל למשמע הדברים: "נכון הזקן נראה כך וכך?", שאל את בנו, תוך שהוא מתאר לו את צורת פניו של הזקן…
"אבא! כן! בדיוק כך הוא נראה! איך אתה יודע?"
"מה זאת אומרת איך אני יודע? הרבה פעמים כשאני לומד רמב"ם, עמל ויגע להבין את דבריו הקדושים, ויש לי קושיה חזקה על דבריו, ואינני מצליח להבינו – הוא נגלה אלי בלילה, ומבאר לי את דבריו! אני רואה אותו וממילא אני יודע איך הוא נראה"…
כך היו דורות ראשונים! "רואה"!
(מתוך 'דורש ציון')
כך שמעתי בדיוק ממורי ורבי כראש ישיבת קול יעקב שליט"א, בנו של הרב יעקב עדס זצ"ל