את המעשה דלהלן סיפר רבי זושא ולטנר, מלומדי הכולל שיסד מרן הגרא"א דסלר זצ"ל בזמנו בגייטסהד.
בזמן המלחמה נאספו פריטים שונים כתרומה מאנשים עשירים למען המאמץ המלחמתי נגד הגרמנים, והממשלה הבריטית מכרה אותם במכירות פומביות במחירים נמוכים. הרב ולטנר החליט ללכת למכירה כזאת שנערכה בקירבת גייטסהד ביום ששי אחר הצהרים. הוא רצה לקנות משהו כדי לקשט את הבית לכבוד שבת המלכה, והקדיש למטרה זו לירה שטרלינג אחת.
"לאן מועדות פניך?" שאלו מרן הגרא"א דסלר שהבחין בחפזונו, ורבי זושא סיפר על מחוז חפצו. "האם אוכל להצטרף אליך אל המכירה?" שאל מרן הגרא"א דסלר, ורבי זושא השיב בחיוב כמובן, אף שבליבו תמה – וכי מה לו למרן הגרא"א דסלר, הרחוק ומרוחק מכל עניין גשמי ונעלה מכל שמץ של 'מותרות', ולמכירה פומבית של 'מציאות'?
אולם מכל מקום, רבי זושא כמובן לא שאל דבר, ומרן הגרא"א דסלר מצידו לא נידב פרטים נוספים.
כשהגיעו אל השוק שמעו קול מכריז: "מגש מכסף טהור, הביטו הביטו, רק עשרה שילינג!" הטס היה מעשה אומן והמחיר מגוחך ממש. רבי זושא ניגש אל המוכר וביקש לקנות את המגש, אולם לפתע משכו מרן הגרא"א דסלר לפינה צדדית ואמר לו בלחש: "בבקשה ממך, זוהי מציאה גדולה ביותר ואני מבקש את המגש בשבילי. אנא הנח לי לקנותו"…
רבי זושא הביט בו תמה ומשתומם, אך כמובן לא התנגד, ומרן הגרא"א דסלר קנה אפוא את המגש. בהמשך ראה רבי זושא פמוטות במחיר לירה שטרלינג אחת, אולם שוב, כשבדק אותם שמע את מרן הגרא"א דסלר מתפעל מהם ומביע את רצונו לקנותם. פליאתו של רבי זושא גברה, אך הוא ויתר כמובן ללא אומר.
רבי זושא תר בעיניו אולי ימצא מציאה נוספת, והנה גביע כסף גדול ומעוטר ניצב על אחד הדוכנים בעשרה שילינג בלבד. הוא מיהר אל הדוכן ומרן הגרא"א דסלר אחריו, ושוב חזר הסיפור על עצמו. רבי זושא חפץ לקנות את הגביע, אך מרן הגרא"א דסלר מפציר: "אנא, יוותר נא לי. מקח טוב הוא ואני זקוק לו"…
השבת כבר התקרבה, ולא נותר לרבי זושא אלא לחזור לביתו בידיים ריקות ובתחושת אכזבה. הוא תמה מאוד על קניותיו של מרן הגרא"א דסלר, במיוחד לאור העובדה שמעולם לא היה זקוק לדבר מלבד שולחן הכתיבה הקטן שלו, מיטה, וספרייתו הגדולה.
אך הנה דקות אחדות לפני שבת נפתרה התעלומה. נקישה על דלת ביתו של רבי זושא הביאה את בעל הבית אל הדלת, שם פגש במרן הגרא"א דסלר ובידו שלש חבילות ארוזות היטב. "זוהי מתנתי האישית לכם", אמר מרן הגרא"א דסלר והוסיף: "תהנו ממנה בשמחה לאורך ימים טובים".
בידים רועדות התיר רבי זושא את החבילות ונותר המום. טס אמנותי מכסף, פמוטות מחוטבים וגביע כסף גדול ומעוטר…
בצד עמד מרן הגרא"א דסלר וחיוך דק מרחף על שפתיו. הוא ראה את התמהון שפשט על פניו של רבי זושא, קרא לו אל הצד ואמר: "שם במכירה נראית להוט מדי… להיטות אחר חפצי העולם הזה וחפזון רב מדי לרוכשם, הינם כלי נשק בו עושה היצר הרע שימוש רב. זה לא טוב. רציתי ללמד אותך איפוק ולהקנות לך את היכולת לחכות ולשקול ולא להיסחף בהתלהבות ובלא מעצורים אחר הנאות עוה"ז".
אין צורך לומר כי דבריו של מרן הגרא"א דסלר פעלו את פעולתם. כה חינך מרן הגרא"א דסלר את לומדי הכולל להרחיק מעליהם את הרדיפה אחר הנאות העולם, תוך שהוא משריש בקרבם שאיפות עמוקות להישגים רוחניים נעלים.
(מתוך הספר מחנך לדורות)