"אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה" (מסילת ישרים פרק כו)
הרה"ח ר' מרדכי פריימן, מזקני חסידי זוועהיל, סיפר על מחזה אותו חזה מקרוב בקודש פנימה אצל הרה"ק רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, ונצרב בתודעתו עד היום הזה, ואף מעביר בו רטט וצמרמורת כל אימת שנזכר מכך.
"הוזקקתי לשאול פעם את הרבי אודות נושא כלשהו, והגעתי למעונו. הרבי היה ספון בחדרו, נקשתי קלות על הדלת, ומשלא היה מענה הרהבתי עוז, הסטתי אותה ופתחתי חרך צר כדי לעקוב אחר המתרחש. הרבי שכב על יצועו, אך פניו בערו כיקוד אש להבים. התרשמתי כי הרבי נמצא במצוקה וביקשתי להזעיק עזרה דחופה. בבית לא נכח באותה שעה אף אחד, יצאתי לרחוב מנסה לתור אחר מישהו שיכול להגיש סיוע. התחלתי לרוץ ברחוב כמו מטורף לבקשת עזרה לרבי. בקצהו הבחנתי בדמות הצועדת לאיטה, הגברתי את קצב הריצה והבחנתי לשמחתי כי זהו בנו של הרבי, הרה"ק רבי גדליה משה זי"ע. מיד עצרתי למולו, חששתי לשתף אותו במראה שנגלה מולי כדי שלא לגרום לו צער, בררתי מילותיי בקפידה ואמרתי לו: אני חושב שהרבי אינו חש בטוב, האם תואילו לבוא ולהתרשם מה שלומו?
"ר' גדליה משה פתח את דלת החדר של הרבי והתבונן באביו. לאחר זמן קצר יצא אלי כדי להפיס את דעתי ואמר לי: 'זה בסדר, אל דאגה חביבי'.
"אולם כל העת לא מצאתי מנוח לנפשי מהמראה המשונה שראיתי מקודם. הפצרתי ברג"מ שיאמר לי את אשר היה עם אביו הרבי, ורג"מ ענה לי כשהוא אף ביקש ממני לא לגלות אוזנו של אדם במה שראו עיניי. הוא גחן לעברי ולחש כממתיק סוד: דע לך, אבי לא שוהה כעת בעולם הזה, אולם בעוד זמן קצר ישוב לכאן למקומו ולמעמדו השגרתי.
"ישבנו בחוץ יחדיו ממתינים להתפתחות. פעימות לבי התגברו בקצב מואץ, חרד לבאות. לאחר רבע שעה שנדמתה לי כנצח, פקח הרבי את עיניו ושאל בקול: כן, מי שם? אפשר להיכנס. 'נו, אתה רואה, תוכל להיכנס כעת ולבקש משאלותיך', התבטא הרג"מ בטון אבהי. נכנסתי אל הקודש, נועצתי ויצאתי לדרכי. אז הבנתי שפשוט הרבי היה שרוי בעבודתו עם קונו, ולרוב דבקותו היה נראה לי כאילו אירע לו משהו".
(א' חסיד, 'המבשר תורני' בהר בחוקתי תשע"ג)