עצה בדוקה להצלחה מר' חיים מוואלאז'ין: לקום כל בוקר ולהחליט 'אני מקבל על עצמי עול תורה'. איך לא להגיע למצב של 'משבר': בחור חייב לדעת שלא כל מה שמתכננים חייב להתקיים, אבל מאידך, חייבים להמשיך לתכנן.
אלול תם והחורף קרב, חורף ארוך הצופן לו חצי שנה של שקיעות בתורה ועמל בישיבות הקדושות. אולם, בתווך ניצב לו בין הזמנים הגדוש בחגים ובמועדים אשר יכול להוות הזדמנות עצומה עבור בן ישיבה אולם מאידך, יכול להיות שורש לנפילה ל"ע.
כדי להבין את קו התפר בו אנו ניצבים, בין כסה לעשור, בין אלול לחורף, בין זמן לזמן, ב"בין הזמנים", הן מבחינת בן הישיבה והן מבחינת המוטל על ההורים, נגש כתב 'חינוך' בחרדת קודש אל הגה"צ רבי בנימין פינקל שליט"א, ממשגיחי ישיבת מיר המעטירה בכדי ללבן סוגיות אלו העומדות ברומו של עולם.
אנו ניצבים בנקודת חיבור בין סיום זמן אלול לתחילת זמן חורף. כיצד בן ישיבה אמור לסיים את הזמן? מהו הסיכום והמטען הרוחני, אותם אמור לשאת בצקלונו ישיבה בוחער בסופו של הזמן?
"בחור צריך לצאת מהזמן עם החלטות להבא. רק כך ניתן לקחת את המשא מזמן אלול ולהפיק ממנו גם לעתיד. הרי כל בחור קיבל על עצמו משהו באלול לקראת הימים הנוראים וגם בחור שלא קיבל, וודאי ישנה איזוהי החלטה או שאיפה שהוא אימץ, ועל כן, כאשר הוא ייקח את ההחלטות הללו ויאמר לעצמו שהוא מעוניין ליישם אותן בעתיד, כך היא הדרך להפיק את המרב מזמן אלול".
"שמעתי פעם מיהודי שלמד ב'אור ישראל' לפני שנים רבות, בתקופתו של הגר"י ניימן זצ"ל. הוא סיפר לי שבתחילת כל זמן חורף, היה הגר"י ניימן מצטט מדרש מרתק על אדם הראשון. הרי ידוע המדרש שאומר, שאדם הראשון היה אמור לחיות אלף שנים והסיבה שהוא חי רק 930 שנה, היות והוא נתן שבעים משנותיו לדוד המלך. מדרש מעניין מספר, שכאשר הגיע היום בו נהיה אדם הראשון בן 930, בקש הקב"ה לסלקו מן העולם, אולם אדם סירב, הוא לא רצה למות. אמר לו הקב"ה "אדם, הבטחת". כך היה אומר ר' יעקב ניימן, הקב"ה מגיע לבחור ישיבה בתחילת זמן חורף ואומר לו, הבטחת. ההבטחות וההחלטות שהחלטנו עליהם לקראת ראש השנה ויום כיפור, מחייבות אותנו לצמוח הלאה".
"החיד"א ב'עבודת הקודש' אומר שחשוב שבתקופה שאחרי סוכות, שאדם יישם את החלטותיו אותן הוא קיבל לקראת הימים הנוראים כדי שלא יהיה קטרוג עליו ועל האופן בו הוא עמד בדין. מעבר לכך, שכמובן לאחר כל הימים הקדושים כדאי להתחיל את השנה ברגל ימין ולהמשיך את המהלך בו התחלנו בתקופה של אלול והחגים. כדאי לדעת, שישנה מעלה מיוחדת בימים שאחרי החגים היות ואדם בימים הללו משוחרר ממשא העבירות המעיק. הוא עומד לפני קונו ללא מטען כבד המונע ממנו לפתח את הקשר שלו עם הקב"ה. עם מנצלים את הימים בהם אדם חש משוחרר יותר ובעקבות זאת יש לו פחות הפרעות בעבודת ה', אפשר לעלות ולהתעלות מאוד".
כיצד ניתן לאזן בבין הזמנים בין כל הדברים אותם נדרש בחור לבצע? מהו האיזון בין לימוד, עזרה בבית, חילוץ עצמות וכל פעולותיו של בן הישיבה בבין הזמנים?
"חשוב לדעת שככלל, בין הזמנים הינו זמן שהוא בבחינת ליתן הפרש בין פרשה לפרשה. מדובר בהתרעננות מבורכת אבל ח"ו לא בהפסק".
"כשמדברים באופן ממוקד על בין הזמנים של תשרי, מדובר בתקופה אותה ניתן לחלק לשלושה חלקים, החלק הראשון הינו החלק של הימים שקודם סוכות, החלק השני הינו החג בעצמו והחלק השלישי הינם הימים שאחרי החג".
"בחלק הראשון, צריך ללמוד תורה כמובן, אולם זהו זמן של הכנה לחג מעבר ללימוד. צריך לסייע בבניית הסוכה, אולי גם בארבעת המינים, לעזור בבית בהכנות לחג, לאברך כמובן יש יותר עבודה של סיוע וכמובן, חובה גם לקבוע עיתים ללימוד בימים הללו. בימים שקודם החג, צריך להיות ברור שההכנה לחג היא זו שצריכה לתפוס את המקום המרכזי ואין ספק שזהו לא זמן לטיולים וזהו דבר שכל בן ישיבה מבין. בימים הללו שקודם החג, בחור ישיבה יכול ללמוד את הלכות החג וכך מעבר לחובה שיש ללמוד הלכות חג בחג מתקנת משה רבנו ומעבר לכך שהדבר יאפשר לו לדעת כיצד לנהוג, הדבר נותן גם טעם מיוחד בחג עצמו. ה'קאצקער' היה אומר שמי שלומד את המסכת המיוחדת ליו"ט בו עומדים, יש לו שמחת חג מיוחדת. בחור שיעסוק במסכת סוכה וילמד את הנושאים הנוגעים לסוכות, לבוד, דופן עקומה, דפנות, סכך וכו', יוכל להגיע לחג עם טעם וגעשמאק מיוחדים. הלימוד במסכת האקטואלית, מעניקה חיות מיוחדת בכל מהלך החג ועל כן הימים שקודם החג הינם ימים בהם אפשר להתכונן לחג ולגרום לו להיות חי יותר ומהנה יותר. בחג עצמו, צריך לשלב בין הנאה מהחג ללימוד שהרי, רק התורה משמחת לב.
בכל מה שנוגע לשבוע שאחרי סוכות, אני זוכר שלפני כשלושים וחמש שנים, חלה התעוררות בפעם הראשונה בנוגע להקמת ישיבות בין הזמנים. עד אז, למרות שבני הישיבות למדו בבין הזמנים, לא היה אף פעם התאגדות של לומדים יחדיו. כאשר צצה היוזמה על הקמת ישיבות בין הזמנים, דיברו בנושא כל גדולי הדור זצוק"ל ויבדל"א שליט"א וקבעו מסמרות, שבן ישיבה ילמד בבין הזמנים לכל הפחות ארבע שעות מידי יום. כאשר הם אמרו ארבע שעות מידי יום, הדבר נאמר תוך התחשבות במצבו של הדור והדברים נוגעים גם כיום. קשה לי לומר אם הארבע שעות הללו הינם גם בימים שקודם החג בהם קיים יותר לחץ באופן טבעי מפאת ההכנות לחג, אולם לימים שלאחר סוכות ודאי הם נוגעים. בימים הללו, על כל בן ישיבה ליצור לעצמו קביעות אמיתית כפי שידו מגעת, ללמוד ולעסוק בתורה".
מהו באמת תפקידו של בן הישיבה בשבוע שלאחר החג?
"ביום או יומיים שלאחר החג, יש עדיין שאריות של עזרה בבית לקראת החג, אם זה פירוק הסוכה בסוכות או החזרת כל הפסח והעמדת המטבח על מכונו בפסח. לאחר מכן יש שבוע שלם וחשוב ששבוע זה יהיה גם הכנה אמיתית לקראת הזמן הבא. כמובן שאפשר וטוב גם שיהיה חילוץ עצמות, אבל בשבוע הזה, הלימוד היומי של ארבע שעות לכל הפחות הינו חשוב ומשמעותי מאוד".
"צריך לדעת שכל זמן חורף הינו זמן גורלי מאוד ובפרט בחורף כמו זה שאנו עומדים בפניו שזהו החורף הארוך ביותר האפשרי היות ומעבר לכך שהוא מעובר, מדובר בשנה מלאה ואזי ישנם יותר חודשים מלאים ועל כן מדובר בזמן גדול, ארוך ומשמעותי. לזמן כזה צריך להגיע לאחר הכנה מתאימה, אם זה בעלעול בדפים שיילמדו במהלך הזמן וחזרה עליהם עוד מהמחזור הקודם, אם זה בלימוד של דברים המעניקים חיזוק בלימוד התורה, כל אחד מה שליבו חפץ אולם הכנה כזו היא חשובה מאוד".
"ישנה קביעות במיר של קבוצת תלמידים, שבכל בין הזמנים של אב, נוסעים למקומות הקדושים לעמוקה, צפת ומתפללים לקראת הזמן הבא. בשנה שעברה החליטו לנסוע גם בבין הזמנים של תשרי להתפלל, אבל נסעו למקומות לא שגרתיים כדוגמת קברם של אביי ורבא, רב פפא וכדומה. במערה של אביי ורבא הייתה התעוררות עצומה וכל המשתתפים יחד התפללו את 'אהבה רבה' בכוונה והייתה השתפכות והתעלות מיוחדים. הנסיעה הזו שילבה גם הנאה מנסיעה ומטיול וגם תפילות והכנה לזמן הבא.
זוהי דוגמא לחילוץ עצמות ממנו אפשר גם לצבור חיזוק לקראת הזמן הבא. גם החילוץ עצמות יכול להיות חיובי ויכול להיות מחובר להכנה לזמן הקרב. באופן כללי, יש להיזהר שהחיזוק לא יהיה סכנה חלילה לגוף או לנפש. אם הדבר הינו סכנה לגוף הרי מדובר בעבירה מוחלטת של שמירת גופו ואם כן, איך בן ישיבה מעוניין להתחזק לקראת הזמן הבא באמצעות עבירה? הדבר לא שייך. כאשר מדובר בסכנה לנפש, כאשר בן ישיבה מרגיש שמשהו מהווה סכנה רוחנית עבורו, עלו לברוח מייד בלי להשתהות. וכפי שהזכרנו קודם, החילוץ עצמות הזה צריך להיות מלווה בלימוד וכך גם בבין הזמנים מגיעים למצב של "שיויתי ה' לנגדי תמיד"".
"כפי שהזכרנו, בימים הללו של בין הזמנים של תשרי ישנה התרוממות מיוחדת היות ואדם נקי מעבירות. אדם משוחרר יותר ועל כן קל לו יותר להתחבר. כשהגמרא אומרת שכשאדם עבר עבירה ושנה בה אזי היא הותרה לו, הפשט הוא היות והוא מרגיש מלוכלך ועל כן הוא יעבור על העבירה שוב. בימים הללו כשאדם נקי, כשישנו דף חדש ואדם הוא בעל תשובה, אלו ימים מסוגלים לעלייה וחבל לבזבז את הימים הללו. על כן בחור צריך להיזהר במאוד מאוד על ההתנהגות בימים הללו כדי לא להחמיץ את ההזדמנות בו הוא כבגד נקי ולעבור את בין הזמנים תוך שליטה עצמית וכשתתקרב סכנה, לברוח".
"בימים הללו של בין הזמנים ישנה הזדמנות מיוחדת ללמוד עם האבא. אין אפשרות לתאר מהו עומק הקשר הנפשי אותו ניתן לבנות בין אב לבן באמצעות לימוד משותף. קשר זה אגב, אינו רק עם האבא אלא גם עם האימא שלוקחת חלק בלימוד המשותף. האב צריך לדעת שבלימוד זה, אל לא לתת לבנו את התחושה שהוא בוחן אותו בשום אופן, אלא לומדים יחד תוך הנאה משותפת".1
"אני רוצה לצייר מקרה בו בן קובע עם אביו חברותא לבין הזמנים. הם לומדים מסכתא קצרה, אפשר ללמוד מכות, חגיגה, הוריות אולי תענית כהכנה לימי החורף ובתוך בין הזמנים, הם מצליחים לעשות סיום על המסכת. הבן ניגש לאימו ומבקש ממנה, שאם אפשר, היות והוא ואביו מסיימים מסכת, שאולי אם יש באפשרותה, היא תכין סיום. אי אפשר לתאר איזה שמחה הדבר מעורר בבית. איזה התרגשות יש בבית. דבר זה הינו גם שמחת חיים מיוחדת, גם לימוד וגם כיבוד הורים. לא צריך לתכנן יותר מדי, לנסות וללמוד, אם מצליח, מצוין ואם לא, לא נורא, אולם אני רק מצייר איזשהו רעיון לאתגר מהנה אפשרי בבין הזמנים. מדובר בלימוד של נושא קל ומעניין, אולם כמובן, אפשר גם ללמוד את המסכת של הישיבה, או אולי איזהו נושא הלכתי. אלה הם רק רעיונות לדברים אותם ניתן לעשות בבין הזמנים והם ממלאים את הלב בשמחה".
נבקש לשמוע מהמשגיח עצות מיוחדות להתעלות בזמן חורף?
"ר' חיים ווזלאז'ין אומר והוא קורה לדבר "דבר מנוסה". כאשר יקום אדם בבוקר ויחליט שהוא מקבל על עצמו עול תורה. הדבר הראשון שהוא יעשה בבוקר יהיה להגיד לקב"ה שהוא מקבל על עצמו עול תורה. הוא מקבל על עצמו להתמודד עם כל הניסיונות והקשיים ולהיות תחת עול התורה, החלטה זו הינה דבר מנוסה המסוגל לגרום להתעלות. החלטה זו נותנת את הכוח להתמודד עם טרדות ועם ניסיונות שודאי יצוצו במהלך היום. ניתן לומר, כפי שאומר הזוהר בפרשת נח, בצורה של 'יהי רצון', שיתפלל "יהי רצון שיהא ליבי נכון ומסור בידי שלא אשכחך". ואם ישאל בחור, איך בחורף מתחת לשמיכה החמה כשבחוץ כל כך קר, איך אז הוא יזכור שהמחשבה הראשונה שתצוץ בראשו בבוקר היא שהוא מקבל עול תורה? איך הדבר אפשרי? העצה לכך היא, שהוא צריך ללכת לישון עם עול תורה. שילמד משהו לפני השינה, שיקרא משהו מעורר ואז, אם הוא הולך לישון עם עול תורה, אפשר גם להתעורר כך".
"גם להורים יש עבודה מיוחדת בעלייה של בנם. הורים צריכים להתפלל מידי יום על ההצלחה של בנם בלימוד. תפילה זו צריכה להיות בכוונה מעומק הלב, תפילה שתהיה מחודשת מידי יום ולא באופן של "מלומדה"".
"סגולה נוספת היא לברך מידי בוקר ברכות התורה בשמחה. הצל"ח אומר שדבר זה מסייע מאוד בלימוד התורה שלאחר מכן".
מה הדברים שבחור צריך להישמר מהם בהיותו בישיבה?
"צריך להיזהר מאוד מחברות רעה. דבר זה הינו דו משמעי, להיזהר שלא להתחבר לחבר לא טוב ולהיזהר לא להיות חבר לא טוב. רבנו יונה מפרש את המשנה באבות בה רבי יהושע אומר שאדם צריך להתרחק מחבר רע, שהמשמעות היא שעל אדם להישמר ולא להיות חבר רע. שני השיטות והביאורים למשמעות של חבר רע, לא להתחבר לחבר רע ולא להיות כזה, הינם שיטות ראשונים ועל כן משניהם יש להישמר. להיות חבר טוב משמעות הדבר להשפיע טוב על הסביבה, לא להפריע בלימוד חלילה, לגרום לחבר לצמוח בלימוד. כאשר יש צורך להפסיק חבר מתלמודו, שיחשוב כמה וכמה פעמים לפני כן. מאידך, כשבחור רואה שמתחילה השפעה רעה מחבר עליו, להתרחק מיד ולא לחכות שההשפעה תחלחל עוד. צריך להיזהר לא להזיק ולא להינזק".
האם יש דברים מיוחדים אותם צריך לדעת בחור הלומד כעת בשיעור א'?
"בחור שנכנס זה עתה לישיבה צריך לדעת שכל ההתחלות קשות. אלול קצת פחות קשה אבל הקושי הגדול הוא בחורף, לקראת חנוכה. צריך להפנים שעבודת ה' היא בכל התנאים, גם כשיש קשיים וגם שלא הכול מסתדר על פי התוכנית המקורית. בחור מגיע בדרך כלל לישיבה עם הרבה חלומות ושאיפות וזה דבר טוב, אולם לעיתים, לא הכול מסתדר לפי תוכניותיו, החברותא לא בדיוק מי שהוא רצה לדוגמא וכדומה, גם אז יש חובה לעבוד את ה' ולהתעלות. בחור צריך להחליט שהוא מצליח ויהי מה ולהילחם ביצר הרע. האופן בו מתחילים מאוד קובע לאחר מכן ובחור שנופל בהתחלה מסיבות אלו ואחרות, קשה לו לאחר מכן להתרומם שוב ולהתחיל מחדש. על מנת שהדבר לא יקרה, בחור צריך להתפלל הרבה ולא להתבייש, לבקש עזרה מהרבנים בישיבה ושידע שהקב"ה אוהב אותנו ומנסה אותנו אבל הכול לטובתנו. חשוב שבחור יתכנן וישאף מצד אחד אולם מאידך, לדעת שלעיתים, לא הכול מסתדר לפי התוכניות ולא להישבר מזה. צריך לדעת שמי שמצליח הוא זה שעמל ויגע בלימוד וגם בחור חלש, אם הוא יעמול הוא יצליח".
"בנושא של תחרות בין תלמידים בישיבה, צריך לדעת שקנאת סופרים היא דבר חיובי אבל אסור שהדבר יהיה שבחור ירצה במפלתו של השני כדי להיות יותר ממנו, אלא להפך, לרצות שהשני יצליח, אבל שאני אצליח יותר. שבחור ידע שלכל אחד יש את מקומו ואף אחד לא מגיע על חשבון השני. בחור צריך להתפלל בהצלחתו של חברו ולהתפלל גם שאני אצליח אפילו יותר. ה'קנאת סופרים' יכולה להיות משולבת ברצון אמיתי שהחבר יצליח. ואם בחור ישאל, איך אני יכול להתפלל בהצלחתו של השני? הרי אני לא באמת רוצה בכך אז שאהיה רמאי? שיתפלל "וטהר ליבנו לעובדך באמת". שיתפלל שהוא יוכל באמת לרצות כך, כי מצד אחד צריך לשאוף ושיהיה 'קנאת סופרים' אך מאידך, צריך גם לרצות בטובתו של החבר ובהצלחתו".
"חשוב שבכל דבר שבחור לא מצליח או שיש לו קשיים, לזכור שאפשר לדבר. שבחור יתייעץ וישוחח עם רבני הישיבה על הקשיים שלו ועל שאלות שיש לו. הדיבור וההתייעצות יכולים להביא לתועלת עצומה ולפתור קשיים ומצוקות רבות".