"כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר וְגֻנַּב" (שמות כ"ב, ו')
השטיבל של גור (כידוע לבני הרחוב ולמכריו של ר' אברהם בבני ברק), גובל עם רחובות 'בלוי' ו'יהודה הלוי', לצדו קיים מעבר, דרך בנין מגורים, שרבים חולפים בו לקצר את הדרך מ'בלוי' ל'יהודה הלוי'. רבי אברהם היה נכנס לשם תמיד דרך החצרות להתפלל בבית המדרש, כי זו הייתה הדרך.
פעם ביקשתי לעבור אתו יחד, אך הוא מיאן, ועיקם את דרכו באריכות. הוא הסביר: "הרי אנו לא הולכים עכשיו לבית הכנסת, אלא לרחוב הגובל, ואיך נעבור דרך החצר שאינה שלנו".
ר' אברהם הלך עם קבוצת תלמידים, וגשם זלעפות החל שוטף. הם נכנסו לחסות תחת גג באחת החצרות. אחד הבחורים רצה להדליק את החשמל בחדר המדרגות, ר' אברהם מנע ממנו בנימוק ברור: להיכנס – מותר (א.ה מתנאים שהתנה יהושע, בבא קמא סוף פרק מרובה), אבל להדליק את האור – הרי זה כבר עולה כסף, ואין לו היתר לכך.
באחד הערבים הקיציים, ר' אברהם דפק בביתו של שכן בבניין סמוך לשוחח אתו לצורך טובה לאחד ממשפחתו של ר' אברהם. השכן הביט עליו ותמה: "מדוע הרב נוטף זיעה? מדוע עליתם במדרגות ולא במעלית?!". ר' אברהם השיב: "כיון שעליתי רק לצורכי באופן מוחלט, ולא בשבילכם ולצורככם כלל, אין מן הראוי שאשתמש במעלית השייכת לכם".
דרך רבים – ברחוב
בהזדמנות סיפר ר' אברהם, כי שמע מעד ראייה, מעשה שהיה אצל מרן החזו"א זצ"ל, כשהשתתף בשמחה בתל אביב. לאחר השמחה, הוא עמד במדרכה בחוץ, ממתין לרכב שיחזירהו לבני ברק. הוצע לו להמתין בישיבה על כסא עד שיגיע הרכב, אך סירב, בנימוק שהעוברים ושבים במקום יצטרכו לעקוף את המדרכה מחמת ישיבתו, ונשאר לעמוד.
להשתמש בספר
חברותות של ר' אברהם, נכחו פעמים רבות בעת שהרים טלפונים לבקש רשות מאנשים להשתמש בספר שלהם, למרות שהיה כבר אצלו, וזאת מכיון שלא שאל מראש רשות לשימוש לאנשים נוספים, שבאו ללמוד בעיון בביתו. לפני שעיינו בספר ביקש שימתינו רגע, הרים טלפון לבעל הספר לבקש אישור גם על דעת כן.
מעידים תלמידים מהישיבה, כי היה מקרה שבעת הלימוד בחדרו בישיבת טשעבין, נזקקו לספר מאוצר הספרים, אך לא יכלו להיכנס ולשבת ולעיין בתוך חדר האוצר מחמת שיפוצים. ר' אברהם מיאן להוציא ספר ואמר: "מותר לי להיכנס לאוצר הספרים גם לא בשעות הפתיחה, אבל לא קיבלתי רשות להוציא אפי' לחדר סמוך". לכן לקח שולחן והניחו חצי באוצר וחצי בחוץ הוא ישב בחלק הפנימי וב' הבחורים והחברותות, שאין להם רשות להיכנס לאוצר שלא בשעות המקובלות, ישבו בחלק החיצוני בפרוזדור, וכך עיינו יותר מחצי שעה בספר.
כי להוציא חפץ בלי רשות, היה עבורו כמו להוציא חפץ בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים. התלמידים נזכרו אז בגמרא בעירובין דף טו, על אחד האמוראים שישב ולמד בפתח מבוי.
"צדיקים ממונם חביב עליהם יותר מגופם", משום שהצדיקים עמלים קשה על כשרות הממון- הם חרדים לטוהר הכסף שברשותם, וחרדה זו מלווה אותם לכל אשר יפנו- המשכורת שמקבלים, הלחם שהם רוכשים, המשא ומתן, קניה ורכישה, היחסים בין השכנים בנושאי ממון, כך יום יום עשרות שנים. וממון כשר הנכנס לרשותם, חביב בעיניהם עד מאד. 'ממון כשר!', קל וחומר המצוות שהם עושים, שיהיו בכשרות.
חוט השערה
צהרים.
ר' אברהם ישב בחדר הסמוך למשרד בישיבת טשעבין. סיפר לאוזני תלמיד חכם מרמ"י הישיבה, כי נגנבו מחדרו אלפיים דולר, שעמדו אצלו כפיקדון לעשות צרכי רבים. זהו מקרה חריג, לא היה לו מעולם בישיבה סיפור של גניבה, ומה עתה?
ר' אברהם מסר לידו אלפיים דולר אחרים, שהשיג לשם השבת הפיקדון, וביקש ממנו שיעבירם למפקיד.
ואז ר' אברהם הוסיף נימה אישית (שלא כהרגלו) וגילה את אוזנו, כי ערך חשבון נפש על המקרה הנדיר, והעלה כי לפני כמה ימים נקש על דלת חדרו אברך חשוב, שביקש תרומה של אלפיים דולר בדחיפות: "בעיקרון אני מכירו כאברך נזקק, וכרב סייעתי לו בעבר כמה פעמים, והפעם היו לי חשבונות נכונים שלא לתת לו בשום אופן. אבל, כנראה שעם כל זאת, הייתה מעורבת בי נקודה כל שהיא של חיסרון ברחמים, והנה תובעים אותי על כך משמיים!
"ולכן, אני מבקש ממך שאחרי שתחזיר את האלפיים דולר למפקיד, אני אשלח אתך אלפיים דולר (נוספים) לאברך נזקק פלוני, שלא קיבל ממני".
הת"ח נטל את הכסף בשתיקה ויצא להשיב למפקיד. המפקיד ששמע שהכסף נגנב מר' אברהם, והוא שולח לו עתה תשלום מכיסו, מיאן ליטול את האלפיים דולר, כך שאותם מאתיים דולר שנשלחו למפקיד חזרו לר' אברהם, והם שיצאו אח"כ לדרכם- לבית האברך הנזקק.
לפני שיצאו לבית הנזקק, פתח ר' אברהם את פיו שנית: "אם נמצא שאכן נתבעתי משמים, הרי שנקשרתי לתקלה שקרתה- לגניבה, כי בגיני ומחמתי התגלגלו הדברים שבסופו של דבר יהודי גנב ונכשל (לא הכשלתי אותו אבל יש קשר כחוט השערה בינינו), ואם כן, אנו מכוונים שזכות הצדקה, שאתה הולך עתה לקיים עם האברך הזקוק לאלפיים הדולר, תהיה לטובתו של הגנב… וה' יעזור כי ישוב בתשובה מחרפתו".
הוא חשש שהייתה מהולה בו נקודה של אכזריות… ונקודה זו הביאה כמה רחמים לעולם- רחמים על גנב שפל, ורחמי אב על אברך נזקק.
ראו מה מה בין רחמים שלנו לאכזריות שלהם…
חטאים של צדיקים.
(מתוך 'ויאמר הנני')