אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל (יט, יד)
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה (ברכות סג)
סיפרה גיסתו של מרן הגרח"פ שיינברג זצ"ל הרבנית רוחמה שיין ע"ה: כשהחל את טיסותיו לחו"ל הגיע פעם רבינו לביתם וביקש לשוחח עם בעלה הרה"ג רבי משה. הוא סיפר לו שהוא עומד לנסוע לאמריקה והוא מודאג מכך שלא יוכל ללמוד כפי שהוא רגיל לעשות בירושלים, וביקש אם יוכל להגביר התמדתו וללמוד לזכותו בהעדרו חצי שעה ביום והוא יודה לו מאד על כך.
רבי משה שיין קיים את הבטחתו הוא הוסיף על שלש סדרים שהיו לו עשר דקות נוספות לזכותו של רבינו יחד קיים הבטחתו להוסיף חצי שעה לזכותו. שנים ספורות לאחר מכן הסתלק רבי משה לבית עולמו. עם גמר השבעה נכנסה רעייתו לביתו של רבינו ובקול רועד ביקשה שרבינו יחזיר את החוב שהוא חייב לבעלה!
רבינו היה בתדהמה מוחלטת, הצבע אזל מפניו, ואחרי דקות אחדות של שתיקה אמר: אין לי כל אפשרות לעשות זאת. אחותה, הרבנית באשע ששמעה את השיחה אמרה גם היא לרבינו שמן ההגינות ללמוד לזכותו של ר' משה כפי שעשה הוא עבורו, אולם רבינו עמד על דעתו שאין ביכולתו להקדיש חצי שעה מדי יום במשך שבוע שלם (כנראה לא היה שום אפשרות להכניס חצי שעה של תוספת שקידה, שכן הכל היה מנוצל) לבסוף, אחרי משא ומתן ממושך, הסכים רבינו ללמוד באותו שבוע חמש דקות מידי יום, שיגיעו לכדי שלושים וחמש דקות לימוד לזכותו של ר' משה.
כשראתה גיסתו שלא תוכל להשיג יותר מכך הרימה ידים והסכימה למסוכם, היא הבינה שאי אפשר להשוות בין זמנו לזמנם של אחרים שמושג הזמן אצלו מקודש מכל מושג שרואים בעולמנו.
אולם לפני שעזבה את הבית קרא לה רבינו ואמר לה: תדעי, אם היה נכנס עכשיו מישהו לביתי ומציע לי מליון דולר עבור לימוד של שלושים וחמש דקות לא הייתי מסכים לקבל את הכסף, אני עושה זאת רק עבורכם.
סיימה הרבנית שיין וסיפרה: "כששבתי הביתה הוצאתי את המחשב, חילקתי מיליון דולר לשלושים וחמש דקות והגעתי לסכום של כעשרים ושמונה אלף דולר לדקה, או אז כתבתי מכתב לכל אחד מילדי הנשואים המתגוררים בארה"ב. סיפרתי להם את הסיפור על דודם ר' חיים ועל אותו סכום שאפשר לזכות בכל דקה לימוד תורה.
(מתוך מגדלתו ומרוממתו )