אציין דבר מעניין שהייתי עד ראיה לו: בנו של ה'יגל יעקב' זצ"ל, רבינו ה'יגל יהודה', שהה אחר המלחמה במחנה פעלדאפינג ביחד עם הרבי מקלויזנבורג זצ"ל. היה שם בית תבשיל כשר לתושבי המחנה, והנה בליל סוכות הראשון בסוף התפילה, בא בבהלה ר' יחזקאל סאמעט – שהיה הממונה על בית התבשיל – ואומר לרבי מקלויזנבורג כי חתיכה שלא היתה מנוקרת מחלב או מגיד הנשה, נפלה לתוך הקדירה הגדולה, כשהיא כבר עומדת מוכנה למאכל לכל יושבי המחנה.
השיב לו הרבי כי אין לו כאן ספרים ואינו יכול לענות, ושלח את השאלה לרבינו ה'יגל יהודה'. נכנס ה'יגל יהודה' לבית התבשיל, והשיב על אתר את התשובה הנכונה, שהמאכל מותר, באמרו: "זה רמ"א מפורש בסימן צ"א ביו"ד" – וחזר בע"פ את לשון השו"ע.
כששמע זאת הרבי מקלויזנבורג, היה ברור לו שיש תחת ידו של ה'יגל יהודה' ספר שו"ע, פנה אליו ואמר לו: "הרי יש ברשותכם שו"ע יו"ד, אנא תנו לי את הספר כדי לעיין בו". השיבו ה'יגל יהודה' בקצרה: אין לי ספר שו"ע, ומה שפסקתי אין זה אלא מזיכרוני, מעת למדי הלכות אלו".
והוסיף וסיפר: "וראה זה פלא, כי בעת למדי הלכות אלו עם אבי זצ"ל (ה'יגל יעקב'), צוה עלי לשנן את דברי הרמ"א האלו, והוסיף לי: 'ס'וועט דיר נאך צוניץ קומען' [-זה עוד יבוא לך לשימוש], כי הרי אפשר שתימצא אצלך שאלה כזאת וכזאת… והיתה זו ממש השאלה שבאה לפנינו עכשיו! ולכן כששמעתי את השאלה, נזכרתי בדברי הרמ"א וכך יכולתי לפסוק".
(ע"פ הקדמת הספר 'יגל יעקב' – תולדות המחבר, עמ' סה, הובא בגיליון 'שבת בשבתו' שע"י מחזיקי הדת באנטוורפן)