מדוע במצה גזולה לא יוצאים יד"ח אכילת מצה? • חבורה שאופים מצות יחד וכל אחד אופה מצות לעצמו כיצד ניתן לפתור את בעיית המצות המתחלפות ביניהם? • ובאיזה אופן יוצאים יד"ח במצה גזולה? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ה' סימן תנ"ד סעיף ד' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
אדם לא יוצא יד"ח אכילת מצה במצה גזולה בליל יו"ט ראשון של חג הפסח, ואומר המ"ב, שאדם שאכל בליל יו"ט ראשון של חג הפסח מצה גזולה, לא יצא יד"ח אפילו בדיעבד, וצריך שוב לחזור ולאכול, וכן בליל יו"ט שני שחיובו מדרבנן, אומר השאגת אריה, שלא יצא יד"ח במצה גזולה, ומסתימת הלשון משמע, שצריך גם לברך שוב על אכילת מצה, ואומר המ"ב, שלומדים דין זה מדין חלה מגז"ש 'לחם' 'לחם', כשם שלגבי חלה אין אדם מפריש חלה אלא מעיסה שלו, שנאמר, 'עריסותיכם', כך במצה, אבל במצה שאולה יוצא יד"ח, שהרי שאל אותה ע"מ לאכול אותה.
אנשים שאופים מצות יחד, וכל אחד אופה את המצה שלו, ולפעמים המצות מתחלפות, ויוצא א"כ שכל אחד קיבל את מצת חבירו, העצה בזה היא, שכל בני החבורה יאמרו, כל מי שיגיע מצתי לידו, הרי היא נתונה לו, וטוב לומר כך גם בשעת טחינת החיטים, שהרי לפעמים מתחלף הקמח, ולכן טוב לומר, כל מי שיגיע קמחי לידו, נתון לו במתנה, כדי שיצא יד"ח.
אדם שקנה מצה, ומשך אותה לרשותו, ועדיין לא שילם למוכר, אם המוכר גילה דעתו בשעת המכירה שהוא דחוק בכסף, והוא לא יכול למכור בהקפה, והקונה דוחה אותו בלך ושוב ולא משלם, לא יצא יד"ח מצה, כיוון שהוא לא קנה את המצה.
גזל חיטים או קמח ועשה מהם מצה, יש כאן שינוי מעשה, והגזלן קונה, וזה שלו, ויוצא יד"ח, וכן אם הגזלן נתן את המצה במתנה למישהו אחר, אם נתייאשו הבעלים, יש כאן ייאוש ושינוי רשות, ואותו אחר יצא בה יד"ח, ויכול גם לברך על המצה הזאת, בשונה מהגזלן שאע"פ ששינה את הקמח למצה ויוצא בה יד"ח מצה, אינו יכול לברך עליה, שהרי 'בוצע ברך נאץ ה', והרי מברך על דבר שנעשתה בו עבירה, ואם אותו אחר חזר ונתנה לגזלן, גם הגזלן יוצא בו, דהוי ייאוש ושינוי רשות.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א