"וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה'" (שמות י"ד, י"ג)
כיון שידענו שהבית היהודי משמש ככור היתוך למידותיו של האדם, ובפרט למידת הביטחון והסבלנות, הרי שעיקרה של עבודה זו נעשית בתוך הבית פנימה. בעניין זה סיפר הגאון רבי יהודה סילמן מעשה שהיה אצל הגה"ק ה'תולדות', רבי יעקב יוסף מפולנאה:
יום אחד הגיע אליו יהודי המתגורר בכפר קטן, בישר לו שהוא עומד להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו, וביקש מהצדיק שיגיע אל הכפר כדי לשמש כסנדק. לא הייתה דעתו של בעל ה'תולדות' נוחה מהזמנה שכזו, שכן הדבר היה אמור לגזול ממנו זמן רב, אבל כיוון שלא רצה להשיב פניו של בעל-השמחה ריקם, ביקש ממנו לקבוע שעה מדוייקת לברית, שבה יהיה כבר הכל מוכן ומזומן, כדי שלא יצטרך להתעכב ולו דקה מיותרת.
אבי-הבן הסכים כמובן לקיים את דברי התנאי, ובלבד שהצדיק הנשגב יהיה הסנדק.
מאבד את סבלנותו
ברם, כאשר הגיעה השעה היעודה, ובעל ה'תולדות' כבר היה במקום, עדיין לא הצליחו לאסוף מניין יהודים. רק 5-6 אנשים נאספו, והצדיק החל לגלות סימנים של אי-סבלנות. הזמן חולף-עובר, והסנדק מאבד את סבלנותו. אכפת היה לו על הזמן המתבזבז. אמנם בינתיים הצליחו לאסוף עוד יהודי ועוד יהודי, אבל גם לאחר שעבר זמן מרובה, היו רק 9 אנשים. ה'צענטער' היה חסר.
בשלב מסוים קם בעל ה'תולדות', ואמר שאם בתוך דקות ספורות לא יגיע היהודי ה-10, הוא חוזר למקומו, ושיחפשו סנדק אחר. ברגע האחרון נראה מרחוק אדם זקן מהלך לאיטו, ולפי מראה פניו נראה היה שהוא יהודי. בעל השמחה אץ-רץ לקראתו, והודיע לו על הברית המתקיימת בכפר, וביקש שיצטרף להשלים מניין. שמע היהודי כך ואמר: "אמנם התכוונתי ללכת בדרך אחרת, אבל כיון שהודעתם לי על הברית – שיהיה ככה, ואני מוכן לעבור דרך הכפר ולהשתתף בשמחה".
לאחר הברית, ביקשו מהזקן שישתה ויטעם דבר-מה, וגם הפעם הגיב בסגנון זהה: "אני אמנם ממהר מאוד לדרכי, אבל שיהיה ככה"…
וכך על כל דבר ודבר שהציעו לו לעשות, אמר 'שיהיה ככה'…
גם כשינסו להרגיז אותו, הוא לא יצא מכליו
לכשבאו להיפרד מהזקן האלמוני הלזה, שאלוהו הנוכחים מה פשר התגובה שמעו ממנו כל העת: 'שיהיה ככה'?
ויען להם הזקן, שאת הנהגתו זו שאב מתוך הפסוק: "אשרי העם שככה לו", ופירש – "אשרי העם ש'ככה' לו, אשרי מי שמגיב על כל דבר שקורה לו בחיים, 'שיהיה ככה', דהיינו שיש לו סבלנות לקבל כל דבר שהשי"ת מביא עליו בצורה נינוחה, ביודעו שזה הוא הטוב האמתי שלו".
כשמוע בעל ה'תולדות' את הדברים, אמר שמן הסתם היה זה אליהו הנביא, המגיע לכל ברית מילה, ומן השמים גלגלו כך שגם הוא, ה'תולדות', ישמע את ה"אשרי העם ש'ככה' לו", "כדי שאשכיל להבין לא ללחוץ את השעה, ואם התגלגלתי לברית המילה ההיא, הרי שבוודאי הקב"ה רוצה שאהיה כאן, ולא אמהר כל-כך לצאת"…
ואת העיקר הזה חייבים לשנן בבית היהודי, כי רק באימוץ דרך-חיים שכזו, תהיה לנו אפשרות לוותר לזולתנו. רק מי שיודע לומר על כל דבר – 'שיהיה ככה', ואינו דואג מהתרחשות בלתי צפויה, כי באמת הכל צפוי וידוע, רק אדם כזה יוכל לנהל את ביתו על מי-מנוחות, על רוגע אמתי, גם כשינסו להרגיז אותו ולהרתיח את דמו, הוא לא ייצא לעולם מכליו, ביודעו שלא הם המרגיזים, אלא השי"ת ציווה עליהם לעשות כך, וממילא עדיף ש'יהיה ככה', שהרי זה הוא רצונו של הבורא-עולם.
(מתוך הספר "שמחה בבית" בעריכתו של הרב משה מיכאל צורן)