הבעל קורא הקבוע בבית מרן הגרי"ז סולובייצ'יק זיע"א היה רבי יעקב גולובנציץ זצ"ל, ממספקי החלב לתושבי ירושלים, שהיה ידוע בכינוייו: "יענקל דער מילכיגער" – יעקב החלבן. רבים מתושבי ירושלם עדיין זוכרים את דמותו של ר' יעקב דנן, בהיותו מלא שמחת חיים ומשמח אלוקים ואנשים, עם כל זאת לפני מרן זי"ע היה עומד כעבדא קמי' מרי' בכל יראת הכבוד.
שנה אחת בשבת חוה"מ סוכות לפני קריאת מגילת קהלת, ניגש ר' יעקב אל מרן זיע"א ולחש באוזנו דבר מה, ומיד ניגש והחל לברך 'על מקרא מגילה', כשהוא פותח בקריאת המגילה במהירות כדרכו. אך לפתע עת עמדו בפסוק "לשחק עושים לחם והכסף יענה את הכל", כשהגיע לקטע "והכסף יענה את הכל", נעצר והחל לקרוא במתינות והאריך בנגינה מסלסלת: ו-ה-כ-ס-ף יענה את ה—כ-ל" עד שפרצו כל המתפללים בצחוק עז, וגם מרן זיע"א העלה חיוך על שפתיו. ושוב חזר ר' יעקב והמשיך בקריאת המגילה עד תומה.
בבית בריסק אין מספרים את ההמשך, אך יש אומרים כי אח"כ נודע מה היו דברי ר' יעקב שאמר למרן. הלה שהיה שרוי בשמחת יו"ט ועלזה עליו דעתו, מלמל באזני מרן זי"ע דרך בדיחותא שבאם לא יחייך ב'והכסף יענה את הכל' אזי לא ימשיך בקריאת המגילה… כמובן שכוונתו הייתה לש"ש כדי לההביל את ענייני הממון והעוה"ז בפני השומעים, עד שגם מרן הסכים לו, והביע שביעות רצונו בחיוכו שעה שקרא ר' יעקב 'והכסף יענה את הכל'. על כל פנים, פעולתו של ר' יעקב עשתה פירות בכך שעד היום יודעים בבית בריסק לחקות את ה'והכסף' של ר' יעקב…
באותו עניין, סופר מפי החסיד רבי שלמה בידערמאן זצ"ל מלעלוב על הזדמנות נוספת בה שימח ר' יעקב החלבן את מרן זי"ע. הרה"צ זצ"ל סיפר כי היה כמה פעמים בבית מרן זי"ע, באחת מהן היה זה בליל פורים אחר התפילה, ואז התרחש מול עיניו המעשה דלהלן:
מרן זי"ע הודיע לציבור המתפללים על המועד שנקבע לקריה"ת מחר, ולשונו של מרן זי"ע היה כי קריאת 'ויבא עמלק' תהיה בשעה 9:30. תיכף נעמד יענקל דער מילכיגער והכריז בקול: "מארגן האלב צען קומט עמלק" – מחר בשעה 9:30 מגיע עמלק… ומרן זי"ע העלה חיוך על שפתיו. אלא שאחד הנוכחים, צעיר לימים, נהנה מהבדיחה ועל המקום חזר עליה בעליזות. בו ברגע הרצינו פני מרן זי"ע…
♦ ♦ ♦
בשנה אחת הגיע בחור אחד להתפלל בר"ה במניין שבבית מרן זי"ע. קודם התקיעות פנה אליו הגה"צ ר' זאב דוב צ'צ'יק זצ"ל, מגאוני וצדיקי ירושלים, שנמנה על המתפללים הקבועים בבית מרן זי"ע, ואמר לו: הקשב היטב לשיחת המוסר אותה משמיע מרן זי"ע קודם התקיעות.
הלה התרגש מאוד על הזכיה שנפלה בחלקו לשמוע דברי אלוקים חיים מגדול הדור הנשמעים בעידנא קדישא של מעמד תקיעת שופר, והטה אזנו כאפרכסת והכין לבו לקלוט כל הגה היוצא מפי רבן של ישראל ברגעים נוראי הוד אלו.
והנה קודם התקיעות פתח מרן זי"ע את פיו הקדוש והכריז את דברי ההכרזה הקבועים אותם היה משמיע מדי שנה קודם התקיעות, בהן הזכיר כי צריך לשמוע את התקיעה כולה עד סופה, ואפילו אם שמעו שיעור תקיעה – אם לא שמעו את ההתחלה והסוף אין יוצאין ידי חובה, ותיכף פנה למצוות היום בסילודין.
אחר התפילה פנה הגה"צ ר' זאב דב זצ"ל ושאל את אותו בחור: "השמעת השמעת את דברי המוסר החוצבים של הרב?" הלה הביט כמשתומם, בטוח היה כי השנה משום מה לא נשא הרב את דברו. אך שאלת הגרז"ד גרמה לו להבין כי כנראה לא הבין מה שאמר הרב, וע"כ פתח עיניו בתימהון כשואל: על איזה שיחת מוסר מתכוון כבודו?
"השמעת את סיום משפטו של הרב: "און אז נישט, איז מען נישט יוצא!" – שאלו רז"ד. הראית באיזו חרדת קודש בקעו המילים מפיו הקדוש 'איז מען נישט יוצא!!'….
♦ ♦ ♦
באחת השנים – לפי זיכרון אחד המתפללים, הרה"ח ר' נחום אפל שליט"א, היה זה כמדומה בשנת תשט"ז – ביום א' דר"ה לא הצליח הבעל תוקע הקבוע בבית מרן זי"ע בתקיעותיו. הפך את השופר מלמעלה ומלמטה בניסיון לנקותו ולשפר קולו, ולא עלתה לו וע"כ לאחר התפילה הלכו לבקש בעל תוקע אחר עבור יום המחרת, ומצאו את הג"ר אברהם מרדכי ברייטשטיין זצ"ל, מי ששימש לימים כסד"ד העדה החרדית, למלאות מקומו כבעל תוקע בבית מרן זי"ע.
עוד באותו היום עלה ר' אברהם מרדכי לבית מרן זי"ע, שבחנו ועמד על טיבו ולימדו הלכות וכללי התקיעות ע"פ שיטת אביו רבנו הגר"ח זי"ע.
למחרת קודם התקיעות נפתחה הדלת בביתו של מרן זי"ע, ואל המקום נכנסה דמות יהודי עטוף בטלית המופשלת עד אחורי עיניו, לבושו כולו לבן, החל מכובע מיוחד – היארמולקע הירושלמי המסורתי, עד לקפטן וחגורה עבה לבנה כצחור, מכנסיים ופוזמקאות לבנות, כשפאותיו וזקנו נוטפים טיף טיף ממימי המקווה בו טבל עכשיו. תנועות התלהבותו הקרינו ניצוצי אש, והמחזור שתחת ידו השלים את התמונה הנלהבת.
עד מהרה התברר כי מדובר לא באחר מאשר הבעל תוקע החדש. במראהו נדמה כמי ששינן לעצמו את ענייני התקיעות בכל ספרי הקבלה והכין עצמו בנבכי רמזיה וסודותיה ע"פ כוונות האריז"ל וצירופי הרש"ש גם יחד.
מרן ז"ל ישב מצדו השני של השולחן, ותיכף כשהבחין בו נרתע כולו ופנה אליו בלשון תחנונים מרטיט כמי שמתחנן על נפשו: "איך בעט אייך, אן קיין שום כוונות, נאר יוצא זיין און מוציא זיין" – הנני מבקש מכם, בלי שום כוונות, רק כוונה לצאת וכוונה להוציא"…
(מתוך מאמרו של א' ירושלמי ב'המבשר תורני' יוה"כ תשע"ה)