אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל לוֹ יִהְיֶה, לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ (במדבר לג נד)
המעשה המפעים דלהלן מופיע בסוף ספר 'נחלת מנשה' שי"ל לזכרו של הרה"ג רבי מנשה אורשלימי ז"ל, שהיה איש צדקה וחסד, תלמיד חכם וירא שמים מרבים. שנה אחת חפץ בנו הרה"ג רבי אפרים לערוך התרמה למען ישיבות בין הזמנים לבחורי ישיבתו – 'פאר משה'. לצורך כך הופצו כרטיסי הגרלה, כאשר הפרס הראשון היה כרטיס טיסה לקברות צדיקים בחו"ל. פנה ר' אפרים אל אביו וביקשו שירכוש אף הוא מספר כרטיסים. רבי מנשה שמח וקנה, אך תנאי נחרץ היה בפיו: והיה אם יזכה בפרס, הרי הוא תורם את זכייתו לישיבה.
עבר זמן, ורבי מנשה הלך לעולמו. הגיע יום ההגרלה, ודאגה קיננה בלב המארגנים. מצב הישיבה היה בכי רע, ומהיכן יקחו לשלם לזוכה בפרס הראשון…
ראשי הישיבה, תלמידים וציבור גדול התכנסו באולם. ערבבו את הפתקים בתיבת ההגרלה וקראו לאחד התלמידים להוציא את הפתק עם שם הזוכה המאושר. מוציאים אותו בדחילו ורחימו, ונשמת הנוכחים נעתקה – הזוכה היה לא אחר מאשר רבי מנשה אורשלימי זכרונו לברכה…
אך בזה לא נגמר הסיפור. שוב מערבבים את הפתקים, מוציאים שוב פתק כדי להכריז על הזוכה השני – ושוב הזוכה הוא רבי מנשה! דממה הושלכה באולם, הנוכחים בהלם מוחלט.
באותו הרגע נזכר רבי אפרים בדברי אביו שאמר: "אם אזכה, אעביר את הזכיה בחזרה לישיבה".
(הובא בגיליון נר לשולחן שבת, מטות מסעי תשע"ב)