שח הגה"צ רבי שלמה ברעוודא זצ"ל באחת מדרשותיו: בזמן שלמדתי אצל מרן הגאון רבי אהרן קוטלר זצוק"ל, הגיע אלי יום אחד מכתב ממשפחתי, שיהודי זקן שלמד עם רבי אהרון קוטלר בילדותו, והוא גם קצת קרוב משפחתנו, אבל הוא לא המשיך ללמוד אלא פנה למסחר – רוצה לבקר בישיבה, אז אם אוכל להתלוות אליו ולארח אותו.
הוא הגיע ביום שישי בצהריים, והיה מדובר שנפגש ליד הישיבה לפני קבלת שבת. נפגשתי עמו, והוא אמר לי: "בא ונטייל". הוא הרי בא בשביל האוויר הצח… תוך כדי שאנחנו מטיילים, הוא מספר לי איך שהיה חבר של רבי אהרן זצ"ל כשהיו ילדים, ואיך שהוא מכיר אותו וכו' וכו'.
אח"כ הוא שואל אותי: "איזה ספרי מוסר לומדים בישיבה? ועניתי לו: את הספרים המקובלים, דהיינו 'חובות הלבבות', 'מסילת ישרים' ו'שערי תשובה' לרבנו יונה. אז הוא פותח את פיו ואומר לי כך, כמעשה 'מבין': "חובות הלבבות ומסילת ישרים, ניחא. אפשר לסבול אותם. אבל 'שערי תשובה' לא הייתי ממליץ לך ללמוד, הוא מראה לאדם את כל הגיהנום בעינים"… כפי הנראה הוא גם קיים את העצה של עצמו, ולכן עזב את הלימוד… אבל אני ממליץ לכם דוקא ללמוד את הספר 'שערי תשובה', כי בעולם הבא רבנו יונה יושב בשערי גן עדן ומחליט מי יכנס ומי לא.
עכ"פ, חזרנו לישיבה לאחר קבלת שבת, ומרן ראש הישיבה רבי אהרן זצ"ל ישב במזרח עם גמרא גדולה, מוקף תלמידים, ומראהו היה כמלאך אלוקים. פניתי אל האורח שלי ואמרתי לו: נו, בוא וניגש אל מרן ראש הישיבה.
ופתאום אני מבחין שהוא חיוור לגמרי, מביט לכיוון מרן ראש הישיבה ונראה כמו אחד שפגש איזה מלאך שלא רוצים לפגוש, והוא ממלמל ביידיש: "כל כך גדול, כל כך גדול, כל כך גדול…" ואז הוא אומר לי: "תעזוב אותי, מי יכול לגשת אליו?"
במוצאי שבת רשמתי בפנקסי, שזכיתי לראות איך יראה לעתיד לבוא כשכל אחד נכווה מחופתו של חברו…
(הרב א' חפץ מוסף שב"ק בא תשע"ד)
האפשרות להגיע ולחפש נושא הייתה קלה במיוחד תודה מיוחדת.