עניית 'אמן'
* השומע יחיד או ציבור שעונים 'אמן', ואינו יודע על איזו ברכה, או איזה חלק בקדיש, הם עונים - לדעת השולחן ערוך, רשאי לענות עמהם, ולדעת הרמ"א אסור לענות.
* אין להשתהות בין אמירת הברכה לעניית 'אמן' יותר מ'תוך כדי דיבור', ואם השתהה יותר מתוך כדי דיבור - לא יענה אמן, כיון שזו 'אמן יתומה'.
* בחזרת הש"ץ, יש להקפיד לכתחילה לשמוע לפחות את סוף הברכה, אך בדיעבד יענה אמן אף אם לא שמע כלל את הברכה; ולדעת הרמ"א צריך לדעת על איזו ברכה עונֶה.
* קטן שהגיע לגיל חינוך, יש לענות 'אמן' על ברכותיו. וקטן שלא הגיע לחינוך, אין לענות אמן על ברכותיו. ויש שכתבו שמותר לענות על ברכותיו לשם חינוך לעניית אמן על ברכה.
* המברך ברכה ימתין בשתיקה עד שרוב השומעים יסיימו לענות 'אמן'; ואם מוציא את השומעים ידי חובתם בברכה הבאה, כגון ב'קידוש' ו'הבדלה', עליו להמתין לכל השומעים.
* העונה אמן על ברכת חבֵרו, לא יגביה קולו יותר מהמברך, והסמיכו חכמינו ז"ל דין זה על הכתוב: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו", כלומר, שיענו בדומה לו - בקול הַשָּׁוֶה לקולו.
הקדושה
* חובת אמירת הקדושה שבחזרת הש"ץ היא מדרבנן, אך מקיימים בהּ מצוה דאורייתא, שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל".
* את פסוקי הקדושה חובה לומר יחד עם הציבור; וכל שהחל באמירת הפסוק טרם שהציבור סיימו את אמירתו - נחשב כאומֵר עמהם.
* בן אשכנז שמתפלל בבית כנסת ספרדי - יש אומרים שיאמר את הקדושה כנוסח המקום; ויש שהורה שאם אומר את סדר הקדושה בלחש רשאי לומר כנוסח שרגיל בו.
* חכמינו ז"ל תיקנו להרים את כל הגוף עם העקבים כלפי מעלה בשעה שאומרים "קדוש קדוש קדוש" בקדושה; וכתבו האחרונים שיש לנהוג כן גם בעת אמירת הפסוקים 'ברוך' ו'ימלוך'.
החלפת ש"ץ באמצע התפילה
* הכופר באחד מעיקרי האמונה, כגון: תורה מן השמים, שכר ועונש, ביאת המשיח ותחיית המתים - אסור להניחו לשמש כש"ץ; ואף אם כבר החל להתפלל כש"ץ אסור לענות 'אמן' על ברכותיו.
* ש"ץ שהפסיק באמצע חזרת הש"ץ ואינו יכול להמשיך - יעמוד אחֵר תחתיו. ואם הפסיק באמצע ברכה מהברכות האמצעיות שבתפילה - יתחיל השני מתחילת הברכה שהפסיק בה.
* ש"ץ שטעה בתפילת הלחש באופן שצריך להתפלל בשנית - בתפילות שחרית ומנחה יכוון לצאת ידי חובתו בחזרת הש"ץ.
* אם טעה הש"ץ בחזרת הש"ץ באופן שצריך להתפלל בשנית - יאמר קדושה בפעם השניה על אף שכבר אמר בפעם הראשונה. ולענין ברכת כהנים נחלקו הפוסקים אם יברכו בשנית.
* כהן העומד באמצע תפילת 'שמונה עשרה', הן בלחש והן בחזרת הש"ץ, ונודע שיש במקום טומאת מת מדאורייתא - חובה להודיעו על כך, ויפסיק באמצע תפילתו ויצא החוצה.