ברכה על משקה בסעודה
* השותה מים בסעודה – לא יברך עליהם ברכה ראשונה ולא אחרונה, לפי שאין הדרך לאכול ללא שתיה, ולכן נחשבת השתיה כחלק מהסעודה. ויש חולקים, וראוי לצאת מהספק באחת מהדרכים הבאות: א. לברך לפני הסעודה על מעט משקה. ב. לשתות יין בתוך הסעודה, ולפטור בו את כל המשקאות. ג. לברך 'שהכל' על מאכל שאינו חלק מהסעודה. ד. לשמוע ברכת 'שהכל' מפי אדם אחר.
* רסק פירות נוזלי המוגש בתחילת הסעודה – יש לברך עליו ברכה ראשונה, כיון שלא נועד להרוות, אלא לתענוג בעלמא. וכן על גלידה וכיוצא בה יש לברך ברכה ראשונה, כיון שאינם חלק מהסעודה.
האמירה "סברי רבותי"
* כששותים יין באמצע סעודה, ומברכים עליו 'הגפן' – לדעת השולחן ערוך, אין האחד רשאי להוציא את כולם, אלא כל אחד מברך לעצמו בין אכילה לאכילה. ולדעת הרמ"א, רשאי האחד להוציא את כולם בברכה, אך חובת המברך לומר תחילה: "סברי רבותי".
* כאמור, לדעת הרמ"א המוציא אחרים ידי חובתם בברכת היין באמצע הסעודה, צריך לומר "סברי רבותי". ומטעם זה (ומטעמים נוספים) נהגו שבכל מקרה שהאחד מוציא את האחרים ידי חובתם בברכת היין, כגון בקידוש והבדלה – אינו אומר "ברשות רבותי" אלא "סברי רבותי".
ברכת 'הטוב והמטיב' על יין
* על כמה טובות תיקנו חכמינו ז"ל שאם הגיעו לאדם ויש אחר השותף עמו בהנאה מן הטובה, ואחת מהן היא "שינוי יין", דהיינו ששתה יין בסעודה, והובא לפניו לו יין אחר שהיה בדעתו לשתותו.
* ברכת 'הטוב והמטיב' על יין שני המובא לסעודה, מברכים רק כשהיין השני משובח יותר מן הראשון, או אף כאשר קיים ספק שמא השני טוב מן הראשון.
* יין שמברכים עליו 'הגפן' בנפרד, כגון שלא היה בכוונתו לשתותו – אין מברכים עליו 'הטוב והמטיב'. ואף אם היה בדעתו לשתותו, אין לברך אלא כשהוא ממחסן וכדומה, ולא כשהיה בביתו.
* אין לברך ברכת 'הטוב והמטיב' על שתיית יין שני בסעודה אלא כשאדם נוסף שותה מהיין יחד עמו, ויש לו חלק ביין, או שבעל היין מאפשר לו למזוג לעצמו מהיין כרצונו.
* כאמור, אין לברך ברכת הטוב והמטיב אלא כששנים או יותר שותים יחד. וצריך שכל אחד מהם ישתה משני היינות, ולכתחילה צריך שישתו מכל אחד מהיינות כמות של 'רביעית'.
* מיץ ענבים – יש אומרים שאין מברכים עליו 'הטוב והמטיב' משום שאינו חשוב ואינו משמח כיין; ועל יין המובא לסעודה לאחר מיץ ענבים – יש אומרים שאינו מברך, אבל לדעת פוסקים רבים מברך.
אכילה לפני הסעודה
* מי ששולחנו מוכן לפניו לאכילה, ובכוונתו לאכול לאלתר, אסור לאכול ולשתות לפני נטילת ידים, כדי שלא לגרום ל'ברכה שאינה צריכה', אלא יברך 'המוציא' על הלחם ובכך יפטור מברכה ראשונה את המאכלים הנפטרים בברכת 'המוציא', ומברכה אחרונה את כל המאכלים שיאכל בסעודה.
* מאכל שנאכל לפני הסעודה אינו נפטר בברכת המזון, וטעון ברכה אחרונה בנפרד, ואף אם כבר בֵּרך ברכת המזון בסיום הסעודה, למעֵט אם מדובר במיני מזונות (לדעת רוב הפוסקים) או בתמרים, שברכת המזון פוטרתם בדיעבד. אולם, אם מדובר באכילה השייכת לסעודה, ברכת המזון פוטרתהּ.