הגמ' ביומא (עה:) מספרת על רב יהודה ורב חסדא שהיו מקבלים מנה של שליו (עוף שמן) מהשמים, ומובא שם שבזכות שרב חסדא קיבל עוף מהשמים, זכה גם תלמידו רבא וקיבל גם הוא.
ובתולדות הרד"ל (שכתב בנו רבי שמואל לוריא זצ"ל – נדפס בתחילת פרקי דרבי אליעזר עם פי' הרד"ל – הערה ד') מובא "שמעתי ממנו [מהרד"ל] שאבי חותנו [הוא רבי בנימין נתנזון] זכה להיות בין הקרואים אל המשתה והסעודה שעשה הגר"א ז"ל כשגמר פירושו על התיקוני זוהר, ונתן לו חלק מהעוף הפטום שהמציאו לו מן השמים לבוא על שולחנו".
(יג,יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה אתכם.
בתוס' שאנץ (סוטה יג.) הקשה וכי דרכו של מת להלך עם השכינה, וכתב: בשם המדרש ששמו עצמות יוסף בתוך עור של כבש ונכנסה בו באותו עור רוח חיים, והיינו דכתיב (תהלים פ,ב) "נוהג כצאן יוסף".
וכ"כ בפירוש בעלי התוספות כאן, "שכרך משה עצמות יוסף בעור של גדי וכתב עליו שם המפורש והיה מהלך בעצמו, והיינו דכתיב "נוהג כצאן יוסף", ובארון של יוסף מונחים כל עצמות השבטים.
וכ"כ החזקוני (בראשית נ,יג) "ואין להקשות איך נשא משה ארונו של יוסף, שהרי הוא נשא את עצמו כדכתיב "נוהג כצאן יוסף ולא שמשה נשאו".