ברכה במקום שנעשה נס
* הניצל מסכנה על ידי נס – כששב למקום שבו נעשה לו הנס לאחר חלוף יותר משלושים יום – מברך: "שעשה לי נס במקום הזה".
* 'נֵס' לעניָן הנ"ל, פירושו: הצלה בדרך שיש בהּ שינוי הטבע, או הישארות בחיים לאחר אירוע שבדרך הטבע היה אמור למות בו בוודאות.
* אדם שניצל מסכנה בדרך שאין בה שינוי טבע – וכגון שרדף אחריו גוי להורגו, והזדמנו למקום אנשים והבריחוהו – בראותו את מקום הנס, ראוי שיברך 'שעשה לי נס' ללא 'שֵׁם ומלכות'.
* מי שנעשו לו נסים במספר מקומות – בכל פעם שמברך "שעשה לי נס במקום הזה", יכלול בברכתו את כל המקומות, אך יזכיר תחילה את המקום שעומד בו.
* אדם שנעשה לו נס – ראוי שיפריש כסף לצדקה כפי הישג ידו, ויחלקנו ללומדי תורה, ויאמר: "הריני נותן זה לצדקה, ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש".
* הרואה מקום שנעשה בו נס לאביו, מברך "שעשה נס לאבי". ונכד, יאמר: "לאבותי", או: "לאבי אבי", "לאבי אמי". ושני נכדים המברכים יחד – יאמרו "לאבותינו".
* הרואה מקום שנעשה בו נס לאדם המפורסם בכל ישראל לראש ולשליט, או לשר הצבא וכדומה – ויש אומרים: שהיה שליח של כל ישראל לאיזה עניָן – מברך: "ברוך שעשה נס לפלוני במקום הזה".
* הרואה את נציב המלח של אשת לוט, צריך לברך "ברוך… דיין האמת", וכן "ברוך… זוכר הצדיקים", על כך שזכר הקב"ה את אברהם, ובזכות זו ניצל לוט.
* את הברכות הנ"ל מברכים דווקא בראיית מקום נציב המלח, כיון שבאותו מקום שהפכה אשת לוט לנציב מלח בגין הבטתהּ בהפֵכת סדום, בודאי שָׁרָה תוקף הדין, ועם זאת ניצל לוט בזכות אברהם.
ברכת 'הגומל'
* חכמינו ז"ל תיקנו להודות על הצלה מסכנות מסוימות בברכת "הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב", כלומר, אף שאינני זכאי, גמלני טוב והצילני מן הצרה.
* הטס במטוס – לדעת פוסקים רבים צריך לברך ברכת 'הגומל'; ויש שסובר כי יש לברך ללא 'שֵׁם ומלכות'; ויש מגדולי ישראל שנהג שלא לברך כלל.
* יש הנוהגים שיולדת מברכת 'הגומל' על ההצלה מסכנת הלידה בפני עשרה אנשים המתפללים בביתה, או מתאספים לברית המילה, וכדומה; ויש הנוהגים שאינה מברכת.
* ברכת 'הגומל' צריך לברך ב'מניָן', דהיינו במעמד עשרה אנשים כולל המברך. ולכתחילה צריך ששנים מהעשרה – מלבד בעל הנס – יהיו 'שוני הלכות'.
* מי שנבצר ממנו לברך 'הגומל' ב'מניָן' – נחלקו הפוסקים אם רשאי לברך ללא מנין. ולהלכה, אין לברך ללא מנין, ובדיעבד, אם בֵּרך ללא מנין – ישוב ויברך במנין ללא 'שֵם ומלכות'.
* מי שהתחייב בברכת 'הגומל', וחבֵרוֹ – השמח בהצלתו מהסכנה – בֵּרך ב'מניָן': "ברוך… שגמלך כל טוב", וראובן שמע את כל הברכה, והתכוון לצאת ידי חובה, וענה "אמן" – יצא ידי חובה.